כמה פעמים יוצא לנו להגיד לילדים שלנו להפסיק להשאיר
את הנעלים בסלון? להפסיק לפזר את הדברים שלהם בכל הבית ? וכמה פעמים שאלנו את עצמנו, מתי זה יפסק ואנחנו
כבר לא נטצרך להגיד את אותו הדבר כל הזמן, כל כך הרבה פעמים, עד שהדברים יקרו מעצמם?
כפי שאתם כבר יכולים לדמיין , זה קורה גם לי.
עכשיו, לבוחן פתע. כמה מכם בעצם עושים בעצמכם את הדברים שהילדים
אמורים לעשות ? אתם אמנם כועסים עליהם
מפעם לפעם, אולם בסופו של דבר אתם אלו שמסדרים את החדר, או מכינים להם את תיק
ביה"ס ליום למחר? ובמקרה הגרוע , מוותרים והכל נשאר ככה מפוזר ולא מוכן?
חלק גדול מכם? כן, אני מכירה את ההרגשה.
אז איך משנים את זה?
ראשית, באו נסכים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו
בעלי המשימות של עצמם. שנית, באו נסכים גם שאנחנו רוצים להפסיק לנדנד
להם לעשות כל מיני דברים שאנחנו חושבים שהם צריכים לעשות לבד. שלישית, באו נסכים גם שהילדים שלנו היו מאד רוצים
שנפסיק לנדנד להם. עכשיו כשאנחנו כבר מסכימים על כל זה, אפשר
להמשיך.
אחרי הכל, אני מאמינה, שכולנו רוצים זמן איכות
עם הילדים שלנו, כלומר, שכולנו צריכים לשחרר את הזמן היקר שלנו עם הילדים שלנו
לדברים חשובים יותר מאשר אותה אמירה טורדנית ישנה שוב ושוב לגבי דברים שלא נעשו.
אז איך אנחנו עושים את זה עם
Agile ? זה פשוט, באמת. דרך אגב, ישנם מורים שכבר השתמשו בשיטה זו בכיתה
שלהם כדי להביא את הילדים לביצועים טובים יותר ולתחושת אחריות ובעלות על המשימות
שלהם. מה שאנחנו נעשה זה שאנחנו
ניקח Kanban ככלי ו Agile כהלך רוח וכך נצליח להפחית את
הנדנודים ולהגדיל את תחושת הבעלות של הילד על הדברים שאנחנו מצפים ממנו שהוא יעשה
בעצמו. ועל הדרך, נחסוך זמן משפחתי איכותי יקר ונשקיע אותו בחינם לשפר את איכות
הדיאלוג המשפחתי שלנו. http://jellycoach.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_28.html
** זה לא קשה ללמוד את הכלים הללו ולהטמיע אותו בבית עם הילדים.
למעשה, הספר בעברית, בניגוד לתרגומים של שאר השפות, מחולק חינם לקוראי בלוג זה.
אני מאמינה שתחושת הבעלות על משימה משמעותה שאתה
הוא זה שדואג למשימה זו. אתה עושה את זה בגלל שאתה חושב שזה חשוב ולא
מפני שמישהו ציווה עליך לעשות את זה.
אז מה נרצה בעצם להשיג?
נרצה להגיע למצב שבו הילד עושה, כלומר יוזם, את המשימה שלו בעצמו.
נרצה שזו לא
תיהיה התנהגות חד פעמית.
נרצה לגרום לילד להרגיש מועצם ובשליטה סביב מה
שהוא עושה.
נרצה באמת לשלוט בערכים
שאנחנו מעבירים לילדינו, ומהו הרווח עבור ילד שעושה את משימותיו? (מעורבות, תקשורת
הורית, תשומת לב במקום כסף ופרסים למשל) (בבלוג
באנגלית תוכלו למצוא מספר דוגמאות אמיתיות של הורים שכבר משתמשים בכלים אג'ילים. )
הנה רשימה קצרה שתעזור לנו להשיג את המטרות שלנו:
ראשית : צרו נראות של המטלות המשפחתיות על גבי
לוח משימות.
פשוט הדביקו את רשימת המשימות על לוח משימות.
כשאני רואה מה אני צריך לעשות, יש סיכוי גדול יותר שהוא יקרה.
1.
הציגו את לוח המשימות ככלי לילדים שלכם בדרך המהנה. השתמשו בצבעים, פתקים דביקים ולוח. תראו להם שזהכיף.
כיף עוזר לנו להתחבר יותר. ברגע שאנחנו מחוברים
מבחינה רגשית יותר לנו לשתף פעולה.
2.
בנו את לוח המשימות יחד: שבו עם הילדים ובנו אותו כמשפחה. תנו להם להיות חלק מהבניה וההנאה. העובדה שהילדים פעילים, רושמים מהם
משימותיהם ומה עליהם לעשות, מחברת אותם למשימה ויוצרת בעלות עליה.
אל תבנו את זה בשבילם. כאשר אנחנו עושים משהו בעצמנו, אנחנו מתייחסים אליו בצורה חיובית יותר, אנחנו
מתחילים לפתח תחושה שבעלות אליו.
אז, פשוט ציירו השלוש העמודות, ותנו להם לעשות
את השאר.
הפעולה המשותפת של בנית לוח משימות, יחד, כל בני המשפחה, ובכיף,
סביב הדברים שעלינו לעשות, יוצרת תחילתה של מחוייבות.
הלוח, שבו הדבקנו את כלל הדברים שאנחנו רוצים לעשות, למשל, דברים
שיש לעשות לפני השניה, יוצר נראות וממקד את המחוייבות סביב דברים ספציפיים, כגון ,
משימות הקשורות להליכה לישון בלילה (צחצוח שיניים, מקלחת, קריאת סיפור)
1.
לכולם יש משימות על הלוח, אפילו לאמא ולאבא. תתחילו פשוט, על תעמיסו על הלוח המון משימות.
משימה אחת או שתיים לכל אחד . תנו להם לבחור את המשימות שלהם בעצמם. מה הם
חושבים שצריכות להיות המשימות, ומה לדעתם חשוב יותר או חשוב פחות. תתפלאו, אתם
תגלו שהם יותר קשוחים מכם, ויעלו על הלוח משימות שלא העליתם בדעתכם להעלות בשלב
כזה.
גם לכם כהורים צריכות להיות משימות על גבי הלוח. אל תבהלו, לא
מדובר מששימות מפחידות או אישיות, אלא בכאלו שקשורות לילדים, כגון " להקריא
לדנה סיפור". או, "לקחת את אורי לגן ביום שני". ההשתתפות שלכם
תייצר מחוייבות. הילדים מסתכלים עליכם, את המודל. כשאתם מבצעים ומרגישים שייכות
למשימה, זו דוגמה מצויינת לילד שלכם. המסר הוא : המשפחה היא שלנו, המשימות הן של
כולנו, כולנו פה ביחד מבצעים ונהנים.
וההורים, הם המודל.
שנית : הניעו את הדיאלוג המשפחתי.
2.
הציעו, שזה יהיה ממש כיף להפגש כל ערב ולדבר על
המשימות. לדבר על איך היה, מה
עשינו, במה היינו צריכים עזרה ועוד. כולנו, כמשפחה ביחד, גם ההורים וגם הילדים.
כל מה שהילדים צריכים לעשות, זה ללכת ללוח המשימות ולהזיז את
המשימות על גבי הלוח על פי ההתקדמות שלהם. בערב, נראה ביחד מה יצא.
3.
הפגשו כל ערב כמשפחה ושחחחו על המשימות. גשו בכל ערב אל הלוח. תנו לילדים לגשת ללוח
ראשונים, להסביר ולהתייחס למשימות שלהם. (בעצמם!)
4.
מהעת לעת, הציעו להוסיף עוד משימות.
עם זמן, הילדים מתחילים לקחת אחריות על המשימות.
ישנו לוח שבו נמצאים כל הדברים שצריכים להעשות. אנחנו לא צריכים להזכיר (אולי בערב
בפגישה היומית). אנחנו נפגשים ומדברים כמשפחה, באמת רק 10 דקות....וזה עובד
במשפחות רבות כל כך בימים אלה, בפשטות.
ו ... אל תשכחו ליהנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה