הדרך בה אנו מפרשים את המציאות יש בה להכתיב את
הדרך בה נתנהג , נגיב ונרגיש. כאשר נפרש אירוע כמאיים יתכן ונתקוף או נברח, נחוש פחד או חרדה, בעוד שמישהו אחר
סביב אותו אירוע בדיוק , לא יחוש איום כלל.
מודל אפרת הינו מודל שכיח ביעוץ , במערכת החינוך באימון ובפסיכולוגיה... זוהי
טכניקה לשינוי התנהגותי על ידי כך שהיא מאפשרת
לנו ליצוק פרשנות לאירועים ולבחון פרשנויות אלטרנטיביות. על ידי כך , המודל מאפשר
לשנות תפיסות, בעקבותיהם תגובות ורגשות הקשורות לאירוע. אולם השימוש במודל סביב ארוע ספציפי אינו מספיק.
יש צורך לייצר שינו לטווח הארוך ולייצר את תוצאות השימוש בכליהחשבתי להרגל. בפוסט
זה נשתמש ב'אפרת' כדוגמה ל"איך ניתן
לקחת כל טכניקה חינוכית או התנהגותית ולמנף את השינוי המוצע בה להרגל, לדרך חיים
באמצעות טכניקות אג'יליות" .
כאשר נתקלתי שוב לאחר שנים במודל אפרת, היה זה
באחת משיחות היעוץ בביהס של בני. אני מודה, השיטה תפסה אותי שוב כמו שתפסה אותי בעבר.
אבל גם הפעם הרגשתי כי השימוש בה אינו
ממצה את פוטנציאל השינוי שיש לטכניקה הנפלאה הזו להציע. הרגיש לי שאנחנו מפספסים ושיש
ביכולתנו להשיג יותר מהטכניקה הזו ממה שאנו
משיגים ממנה היום.
רגע לפני שנכנס לאג'ייל ולדרך בה הוא ממנף מודל
תאורטי אל תוך עשיה ושינוי מתמיד בואו נסקור את המודל עצמו בקצרה .
מודל אפרת מורכב מכמה שלבים :
1.
הבנת האירוע.
א- אירוע : מה קרה במציאות? מה הייתה
השתלשלות האירועים?
פ- פרשנות : מה הפרשנות שנתתי לאירוע?
מה אמרתי לעצמי במהלך, או בתום האירוע? האם האירוע היה טוב, רע או ניטראלי?
ר- רגש : איזה רגש התעורר בי בעקבות
האירוע? איך הרגשתי אחריו? כמה זמן הרגשתי כך אחרי האירוע?
ת- תגובה - מה עשיתי בעקבות האירוע? כיצד פעלתי? איך השפיע עלי האירוע?
חשוב להבחין כי מקורו של הרגש הוא בפרשנות שנתתי
לאירוע – ולא באירוע עצמו. הפרשנות שלי היא זו שיצרה את הרגש שלי, והוא זה שהוליד
את תגובתי. חשוב לייצר את ההבחנה הזו עוד טרם נציע פרשנות אלטרנטיבית.
2.
פרשנות אלטרנטיבית ואיזה תגובה הייתה מתעוררת בעקבותיה.
לא קל לשנות פרשנות כי היא טבועה עמוק בצורת
החשיבה שלנו ,באירועי עבר ובערכים שקיבלנו מהסביבה.
אז מה עושים בכדי לשנות פרשנות?
נשאל שאלות:
- למה
לדעתך זה קרה?
- האם
זו עובדה או פרשנות?
- האם
נוכל להציע פרשנות נוספת?
- ועוד
למשל :
ילדה אחת אמרה שהחולצה שלי לא יפה. אז הרבצתי לה.
ילדה אחרת אמרה שהחולצה שלי לא יפה , נתתי לה נשיקה.
למה? מה ההבדל?
מה חשבתי כשהיא אמרה לי?
מה הרגשתי בכל ארוע?
למה הרגשתי שונה והגבתי שונה בין שני ארועים זהים?
ועוד...
אז מה הבעיה עם מודל אפרת?
אין כל בעיה, ויש המון בעיות. כמו בכל מודל. היינו רוצים לייצר הפנמה,
שיפור והטמעה של השיטה. האם אנו באמת מצפים בעיקר מילד, שידע לשנות דפוסי חשיבה
ובעקבותיהם התנהגות בעקבות אירוע יחיד אשר בו
הדגמנו לו איזה כלי תאורטי כזה או אחר?
גם עם מבוגרים זה לא יקרה.
היינו רוצים שתתרחש למידה שתחזיק. היינו רוצים שתתרחש הפנמה ושינוי
ארוך טווח. הפעלת מצע תאורטי כזה או אחר
באופן חד פעמי או סביב אירוע בעיתי כזה או אחר יש לו ערך מקומי, זמני ומוגבל בלבד.
וכאן בדיוק נכנס האג'ייל לתמונה. הכלים האג'יליים יש בהם לספק לנו
כהורים או כאנשי מקצוע את היכולת לגרום לדברים לקרות. להפוך אירועים בודדים ללמידה
אמתית ומתמשכת, להנחיל שינוי והרגלים ולייצר הפנמה. ל'אפרת' יש קשר לא מועט עם
שיטות אג'יליות. שניהם מדברים במונחים קוגניטיביים ומדגישים את הצורך בשינוי
והצורך לגרום לדברים לקרות . אם ניקח מספר כלים מועט מהשיטה האג'ילית נוכל להגיע
למגוון רחב של תגובות אלטרנטיביות לאירועים ולייצר הפנמה של צורת חשיבת 'אפרת'.
למעשה 'אפרת' הוא רק דוגמה ל"איך ניתן לקחת כל טכניקה חינוכית או
התנהגותית ולמנף את השינוי המוצע בה להרגל , לדרך חיים באמצעות טכניקות אג'יליות"
.
אז איך תראה 'אפרת' עם כלים אג'יליים ?
1.
נייצר נראות. לנראות יש את הכוח לגרום לדברים לקרות . כשאני רואה, יש סיכוי גדול
יותר להתייחסות , לתגובה ולשינויי בכיוון הרצוי.
שקפו את הקושי ואת נתיב הפתרון.
כאשר הלוח מחזיק עבורי את אירועים ,קל לי
יותר להשתחרר מהם. אני לא מעמיס על הזיכרון אלה חוזר למקום מסודר ומאורגן על מנת
ללמוד ולהשתפר.
קחו לוח, שקפו את נתיב הניתוח
2.
פעיל
לעומת סביל. הילד או המבוגר שנדרש להגיב לאירוע או להבין את האירוע הוא הפעיל
בהגדרתו ובשינויו. הוא זה שיבחר אירוע להתייחסות, הוא זה שישקף אותו על גבי הלוח, הוא
זה שיעקוב אחריו וירשום את ההתנהגות הצפויה. לא המורה, לא המבוגר אלה בעל האירוע.
3.
התמקדו באירועים
אשר התרחשו בעבר הקרוב. ביום שעבר למשל. לא רק באירועים "רעים" אלה גם בכאלו
שהתגובה בהם הייתה טובה.
4.
מגוון של
אפשרויות מאפשר התייחסות מגוונת ולמידה מגוונת. על הלוח צריכות להתקבל רשומות עם אוסף של כמה אירועים
, כמה פרשנויות וכמה תגובות.
5.
תקשורת: בחרו
בכל יום אירוע והקדישו 10 דקות לניתוח האירוע. התאמנו ונתחו אירועים באופן
יומיומי.
6.
שיפור
מתמיד- לימדו מאירוע לאירוע. לכל אירוע יש תגובה ופרשנות, אולם כאשר מספר אירועים מוצגים על גבי
הלוח ניתן בקלות ללמוד מאירוע לאירוע ולייצר שיפור כבר באירוע הבא.
7.
הציבו
יעדים. יעדים קצרי טווח, ליום הבא, לאירוע הבא, לשבוע הקרוב ובחנו אותם אל
מול התגובות. מה כדאי לעשות אחרת בפעם הבאה?
למשל אם כשמציקים לי אני מתכוון להיות קיר (קיר = לא מגיב, כי קיר לא
יכול להיעלב, נכון ?!) אז אני אבקש מבעל האירוע לשים לעצמו יעד כגון: כמה פעמים
השבוע אני חושב שאני אוכל להיות קיר? 1, 2, 3 ? ואני אבחן את היעד ההתנהגותי הזה.
8.
יישום- אל תתמקדו בלמידה תאורטית. צאו והתאמנו. יישמו
את המסקנות כבר באירוע הבא. יתכן ותרצו ליצור אירוע על מנת להתאמן. למידה מאירוע
בודד ללא יישום יש לה ערך זמני ומוגבל.
9.
מטעויות
לומדים. עבדו בחלקים קטנים, נתחו אירועים קטנים. באירועים קטנים ישנן טעויות
קטנות, פחות כואבות. ייצרו המון טעויות קטנות. מטעויות לומדים.
10. ואל תשכחו ליהנות מהדך.
מקורות וקריאה נוספת :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה