קווים מנחים חלק 7# - אני עוזר לעצמי דרך החזקות והטעויות שלי.

1.      חזקות משמשות כמנוף לחיזוק אזורים אחרים , פחות חזקים.

אחד הגורמים שאני מציעה המשמש כמנוף צמיחה הוא חיזוק החזקות שבבן האדם על פני חיזוק

דברים חלשים. 

זכור לי, עוד מימי כמנהלת מחלקה בחברת הייטק, שבכל פעם טרם קיבלתי עובד חדש למחלקה הייתי מבינה היטב במה הוא חזק. זה היה יכול להיות עובד מאד צעיר עם יכולות חברתיות מצוינות  או עובד וותיק עם יכולות ניתוח מעולות. ברור היה לי גם שלכל עובד ישנם גם חסרונות ואזורי אי התאמה ( הרי סופרמן קיים רק באגדות).  מאד היה לי חשוב להכיר את החזקות של כל אחד ולהשתמש בהם לייצור גאווה ותחושת יכולת אישית, הרבה מעבר להתמקדות בחולשות ובחוסרים. האמנתי אז, ואני עדיין מאמינה כך גם היום, שכל עוד העובד מגיע בהנאה לעבודה, בתחושה שהוא מוערך ובעל ערך הוא ייתן המון, כן, גם יעניק את הפתח לעבוד על הדברים הפחות טובים ולקבל משוב לשינוי וחיזוק.

גם כשאני אנסה לחזק את הילדים שלי, כשאני אתחיל ללמד משהו חדש, עדיף שאני אבין במה הם חזקים. אני אמליץ לחזק את החזקה של הילד קודם כל. תחושת היכולת תביא עמה כוחות חדשים להתמודדות עם משהו חדש.

 אני גם מאמינה שהאומץ הוא, לנהוג כך גם בעצמי. למפות את החזקות שלי ולחזק אותן. על פי הבנת הכוחות שלי אני אוכל טוב יותר לבנות את היכולות באזורים אחרים. אולם לא רק על פי זה, את עיקר העבודה תעשה המוטיבציה ותחושת היכולת שיתלוו לתחושת ההצלחה שאני אחווה בהפעלת החזקות שלי. אלו הם מנופי הצמיחה שלי.

רצוי מאד, ולא פחות חשוב, להכיר גם את האזורים שבהם אני פחות טוב. ואת אלו שבהם ממש לא כדאי לי להתעסק. גם זה דורש אומץ. קל למישהו להבין, למשל, שזמר הוא לא כבר אהיה. הקול שלו פשוט נוראי והוא מזייף. אבל האם באזורי הנוחות שלנו, באזורים שאני מצפה מעצמי להיות טוב, אני מסוגל לזהות את אותם מקומות בהם אני לא טוב? האם מנהל מזהה את סוג האנשים איתם יש לו קושי לתקשר? האם מנכ"ל מסוגל להבין שהוא טוב בלהיות מנכ"ל שיוזם הקמת חברה ולא מנכ"ל של אנטרפרייז גדול?

זיהוי האזורים הללו, הוא אינו פחות חשוב.

 2.      כשלונות, או טעויות הן מנוף מצוין להצלחה.

כשיש לי מרחב ואוטונומיה אני צומח. כן, ובעיקר מרחב לטעות.

 (http://gamertherapist.com/blog/2012/04/07/failing-better/?goback=%2Egde_53475_member_106232276).

הבן שלי , למשל, אלוף במשחקי מחשב שיש בהם שלבים, הרפתקאות, צבירה של כוח וידע בידי השחקן הראשי .. הרי הוא לא התחיל לשחק מהרמה הכי גבוהה והפך ביום לאלוף בלי לטעות, נכון?!  הוא כל הזמן נפסל, מתקן, חוזר, משתפר, נפסל שוב.. ובסוף הוא מרגיש אלוף. למה? כי זה בסדר להיפסל ולתקן. יש לו את המרחב, הלגיטימציה והאוטונומיה לטעות.

כך גם עם עצמי. אני לא חייב להבהל בכל פעם שאני עושה טעות. העבר, הוא כאן כדי שנלמד ממנו, לא נפסול את עצמנו על טעות בעבר. חשוב שנתבונן בעבר וניקח את מה שעזר לנו להתגבר ונלמד ממה שלא עזר.

בעזרת הליכה בצעדים קטנים הטעויות יהיה קטנות יותר, סבילות יותר ויותר קלות לתיקון. בצעדי פעימות קטנים נוכל לבחון את הטעיות שלנו וללמוד לצמוח מהן. בדיוק כמו במשחק מחשב.

  

3.      אני יוזם את מה שאני עושה.

ללא בחירה מודעת שצריך לפעול, יוזמה לפעולה, על מנת שדברים יקרו, לא יהיו הישגים.

אני מנהל את העשייה שלי. האחריות על הפעימות היא שלי, אישית. האחריות על התוצר השלם היא שלי, אישית. 

לכן, מכיוון שאני אחראי, אני גם זה שאחראי לבחור על מה אני רוצה לעבוד ומתי.  אני לא מקבל עבודה מאף אחד, אני בוחר את מה שאני חושב שאני צריך לעשות. 

אני אחראי לבחון את איכות העבודה שלי ואיכות ההישגים שלי. אני אחראי להבין היכן אני צריך להשתפר והיכן אני צריך להגביל את עצמי כדי שלא אוצף בעבודה.

אני אחראי לנהל את תהליך החיים שלי וההתפתחות האישית שלי.