איך עוזרים לילדים להתארגן לקראת שנת הלימודים החדשה?

אחרי חופשה כל כך ארוכה , בה הכללים לא כללים , שינה אינה שינה , חופש ומשחקים , צריך לחזור למסלול.

איך עושים את זה ? איך מחזירים את הילדים לחוקים ולגבולות? איך מזכירים את מה שהיה ודואגים לסדר החדש?

הנה פעילות מהנה מהספר אג'ייל קידס.   (agile kids )

הספר מחולק חינם לקוראי בלוג זה.

תהנו.

הגודל כן קובע. היכולת לגרום למשימה לקרות, תלוי גם בגודל שלה וגם בתשומת הלב שלנו.

מהו גודלה הנכון של משימה שיקל עלינו להביא  אותה לכדי ביצוע? איך בכלל נעריך את המאמץ הכרוך במשימה? ואיך נדע מה נכון לנו לעומת מישהו אחר שמבצע את אותה המשימה?

רבות נכתב בענין מתן הערכת מאמצים וגודל למשימות על מנת להביאן לכדי ביצוע, שהרי ההנחה הרווחת היא (ולא משנה אם היא מוטעית או לא) שכאשר אנו יודעים כמה זמן תיקח המשימה או מה המאמץ הכרוך בה יותר קל לנו לשלוט ולהבין מתי קבוצה של משימות מסתיימת. יש המניחים את אותה הנחה לגבי גודלה של המשימה. משהו כמו "תפסת מרובה לא תפסת". כאשר נדע מהו גודל המשימה הנכון לנו לעיקול יקל עלינו להעריך הגעה ליעד של המשימה עצמה או של קבוצת משימות ובטח לבצע אותה.  ישנן הרבה שיטות שניתן ליישם על מנת לגרום למשימה לקרות ולהעריך אותה לגודל שהיא לא תיהיה גדולה מידי ולא תיהיה קטנה מידי.

ישנם מאמיני KANBAN שיבקשו להבהיר נקודה אחרת עקרונית עבורם. לפיהם KANBAN  הוא קצת שונה במובן הזה היות ובגישה הקאנבנית משימות אמורות להיות בגודל פחות או יותר זהה אחת לשניה וכזה אשר מתאים לנו לביצוע. במובן הזה , הערכה של מאמץ של משימה הוא היכולת שלך להביא אותה לכדי ביצוע שלם בזמן המתאים לך. ההגעה לגודל "המתאים לנו" היא הקובעת. לכל אחד הגודל שלו שיביא אותו לבצע את המשימה ולהשלים אותה.

בכל אופן , ישנם כמה לקחים חשובים שאפשר ללמוד דווקא מפרוייקטי תוכנה.  בעולם התוכנה ישנה מעין הסכמה, שאי אפשר להימנע מלהבין את הגודל או המאמץ של המשימות העומדות בפנינו כאשר מדובר בפרוייקטים מתוקצבים עם לוח זמנים ותוכן שצריך להביא לכדי ייצור עובד. פרוייקטי התוכנה תהליך הערכת המאמץ והגודל הוא תהליך מורכב, שכרוך בלמידה מניסיון, בטעויות ותיקונים וב 'משחקי' זמן, תקציב תכולה (בעיקר תכולה). אם הזמן אנו לומדים להיות טובים בזה יותר אבל הלמידה רצופה בטעויות. אנחנו גם כבר יודעים שאנחנו תמיד טועים בהערכות למשימות הפרוייקט ובטח בתחילתו.אנו גם למדנו שהדרך הטובה ביותר להבין מהן גודלן של משימות ומאמצים המתאימים לנו היא רק על ידי פעולות של שיפור מתמיד לאורך זמן. אבל מה שבטוח הוא , שכאשר אנו עובדים על משימות קטנות, זו התחלה מצוינת לגרום להן לקרות וכך לכל הפרוייקט כולו.

אם כך , איך אנו מאזנים את גודל המשימות שלנו עבור עצמנו? עבור הילדים והמשפחה?

התשובה היא , כמובן . זה תלוי.

ברור שהשימוש באג'ייל וקאנבאן בבית הוא מאד שונה מהשימוש שלו בעולם התוכנה , בטח ובטח כשמדובר בהערכות של גדלי משימות וזמנים. אחרי הכל, אנו לא מצפים מהילדים שלנו לתת לנו הערכת זמנים כמה ייקח להם לסדר את המיטה או מתי בדיוק יסיימו שיעורים. (אני מאד מקווה שאתם לא מבקשים את זה מהם..)  אבל מה שאנחנו כן יכולים זה ללמד אותם \ה לחלק את המשימות שלהם לגודל כזה שיהיה קל לעיקול, קל לביצוע, פחות מפחיד ויגיע לכדי סיום.
השוו משימות על מנת להבין איך הילד תופס את גודלן במושגים של 'גדול' ו 'קטן'.

במצבים שבהם יש לנו לוחות זמנים ותקציב, רצוי מאד שנהיה מדויקים כמה שאפשר (לא יותר מידי כמובן). למשל מורה שצריך לבדוק מבחנים, או תלמיד שצריך ללמוד בזמן מוגבל למבחן אוניברסיטאי הייתי אפילו זורקת כמה גרפים לצורך מיקוד. גם פגישות זה משהו שאנו מערכים בצורה מדויקת פחות או יותר ,למשל אםנניח כי כל פגישה אורכת 45 דקות ואיזה הפסקה קטנה של 15 דקות בין פגישות נוכל  לנבא מתי נסיים. אבל באמת שלא צריך כזו רמה של הערכה כאשר מדובר במשימות של הילדים שלנו בבית.

למעשה, מספק  שנגיע להבנה של גודל משימה על פי מה שנכון לנו ולילד לביצוע בזמן נתון שגם הוא סובייקטיבי עבורנו בלבד.

הנה כמה טיפים אשר יעזרו לנו להבין גודלן של משימות (וכמובן יביאו ביתר קלות לכדי עשיה).

1.      צרו את רשימת המשימות שלכם וודאו שהיא גלויה ונראית לעין.

הנראות גורמת לדברים לקרות. רשימת המשימות לא צריכה להישאר בראש, העלו אותה על גבי לוח. ככה אחרי שרואים יותר קל לארגן את הדברים ולקבל החלטות ובטח ובטח להבין איזו משימה גדולה יותר או פחות או בהשוואה בין למשימה אחרת.

2.      העריכו את המשימות שלכם לפי שלשה סוגי גדלים כללים:

קטן

בינוני

גדול

**גדול מאד- אופציונאלי אך לא רצוי

פעולת ההערכה בשלב זה משמשת בסה"כ כמאגר גדול של משימות שכל מטרתו הוא לאפשר לנו לזהותו להפריד משימות לגדלים שונים. כחלק מהנראות, אתם יכולים לייצר שלוש עמודות על גבי הלוח ולמקם את המשימות על פי העמודות המתאימות, או אולי לתת לכל גודל צבע שונה. העיקר שתוכלו לראות את ההבדלים.

3.      הקשיבו ולימדו

זוכרים כשהייתם ילדים, מקומות נראו לכם מאד גדולים בטח יותר מאשר הם נראים לכם היום? ככה ילד רואה גם משימות. הרבה יותר גדולות ממה שהן נראות לנו. דברים שנראים לנו קטנים ופשוטים יכולים להראות לילדים מאד גדולים. לעיתים כי חסר להם מידע, או ליווי או כי ככה זה בעיניהם. ועל כן, הקשיבו ושאלו שאלות על מנת להבין את גודלה של המשימה בעיני הילד.

מהי משימה קטנה? מהי משימה גדולה ? מה עושה אותה גדולה?

4.      ברגע שהמשימות החשובות ביותר נמצאות על גבי הלוח , חלקו משימות גדולות לחלקים קטנים יותר.

למשל, כמו הדוגמה הבאה.

5.      בשלב העשייה – היצמדו למשימות שהן קטנות או בינוניות וסדרו את המשימות שלכם לפי סדר עשיה.

6.      בחרו משימה או שתיים ויאללה תתחילו לבצע. גם את הדרך כשאי שתשתקפו על גבי לוח המשימות.

7.      כאשר משימה גדולה מידי מגיעה אל תור העשייה , אל תפחדו לפצל אותה.

8.      לא כל משימה בבית חייבת הערכת גודל. למעשה, רוב המשימות אינן חייבות הערכת גודל.

למשל, נניח ויש לנו יומיים ללמוד למבחן בחשבון, אזי הפיצול למשימות יעשה בצורה מאד גסה. מה ילמד היום ומה מחר. אפשר אז, לדון בכל משימה ולהבין אותה אם היא שייכת ליום הראשון או ליום השני ולתת גדלים רק למשימות שנראה לנו שיצטרכו גדלים.

בקיצור , באו ננסה לשמור על הדברים פשוטים.

הערכת גודל יכולה להיות "רק מספיק" על מנת שנוכל להתחיל לעבוד. לא צריך לחפור יותר מידי לפרטי פרטים אן להעריך בצורה מדויקת שעות ודקות. אחרי הכל, מדובר בילדים ולא בעובדי הייטק. שלשה גדלים של 'קטן' 'בינוני' ו'גדול' יכולים להספיק.

9.      מה שיגרום למשימות לקרות במקרה והן מחולקות ככה זה בעיקר המעורבות ההורית, השיחה. ילדים אוהבים שאנחנו מדברים איתם, מתייחסים למה שיש להם לעשות, עוזרים להם להבין דברים. כך שבעוד הטכניקה הפשוטה הזו תעזור להם להבין טוב יותר את המשימה אולי אף לנטרל חרדה ותמקד אותם במה שחשוב מה שיקדם עוד את העשיה זו השיחה אתנו.

10.   ואל תשכחו גם ליהנות מהדרך.

עשרה טיפים לניהול משימות ומניעת מולטי טאסקינג ( Multi-Tasking )

1.      קודם כל להירגע . לעשות דברים בכיף תמיד קל יותר מאשר בלחץ.

2.      ייצרו נראות למשימות שלכם. נראות מאפשרת לסדר דברים, לגרום לדברים לקרות ולהרגיש בשליטה. כשאני רואה יש סיכוי גדול יותר שאני גם אבצע. השתמשו בלוח משימות. למי שמשתמש בפעם הראשונה קחו את הזמן, הכינו רשימה של כל המשימות שעליכם לבצע והדביקו אותם על גבי הלוח.

3.      השתמשו במסגרת זמן. הכוונה היא , להגדיר עצמכם מסגרת זמן קצרה ומגבלת שבה מבצעים משימות . Time Timer (בתמונה). יכול לעזור. ביחרו נקודת התחלה ,ביחרו את המשימות שאתם רוצים לבצע במסגרת הזמן הזה ,שום דבר חוץ ממשימות אלו לא יבוצע במסגרת הזמן הזו. וצאו לדרך.

  

המטרה במסגרת זמן קצרה ומוגדרת היא לעזור לנו לגרום לדברים לקרות. כי כשמסגרת הזמן קטנה וניתן לשלוט בה , וכמות המשימות הנכנסות בה גם היא יחסית קטנה ,אני מגדיל את תחושת השליטה שלי בדברים ומוריד לחץ. זהו אחד הגורמים שבדרך כלל מפריעים בהשלמת משימות. כמו כן יש סיכוי שהמשימות יתבצעו ואני לא אתעייף בדרך ואחזיק מעמד עד לביצוע (דרך אגב , זה עובד מאד טוב עם ילדים... וגם עם מבוגרים).

4.      התמקדו רק במה שחשוב. אפילו אם זה אומר לא לעשות משהו אחר.

5.      תעדוף. תעדפו את המשימות שעליכם לבצע . הרי אינם יכולים לבצע הכל בבת אחת? גם אם הכל חשוב ביחרו קודם כל את מה שתעשו ראשון ואת הבא בתור וכך הלאה.

           לקריאה נוספת: why multi-tasking wastes your time

6.      משימות 'מושכים' לא 'דוחפים'. הכוונה, קחו משימה אחת לעבודה, התחילו בביצוע, סיימו אותה ורק אחר כך קחו לביצוע את המשימה הבאה.

7.      כאשר מושכים יותר ממשימה אחת, אם צריך, ודאו כי אחת המשימות המשוכות היא משימה מוכרת.

"זה לא שאנחנו לא יכולים לעשות כמה משימות במקביל. הרי כולנו יכולים ללעוס מסטיק וגם ללכת באותו הזמן ורובנו גם מסוגלים לנהוג ולדבר . אבל, אם היינו הולכים לאיבוד בזמן נהיגה בכביש עמוס בסביבה שאינה מוכרת אז ככל הנראה היינו מכבים את הרדיו ומפסיקים לדבר. אם שתי משימות מבוצעות במקביל , רצוי שאחת תיהיה מוכרת."

 Sound Advice for Helping Kids Grow Smarter, Healthier and Happier, by David Walsh, Ph.D.

8.      חלקו משימות גדולות לחלקים קטנים בעלי ערך.

           החלוקה הזו תעזור לנו להקטין את כמות הדברים שנעשית במקביל ולמקד אותם בביצועים קטנים  שמגיעים לכדי סיום.

   

9.      עיצרו מידי פעם והעריכו . מידי פעם , עיצרו, הסתכלו שוב במשימות שלכם , מה ביצעתם , מה מחכה , האם צריך לשנות עדיפויות. קיבעו פרק זמן חדש והמשיכו בביצוע.

10.  תקועים ? בקשו עזרה. כאשר משימה תקועה, אל תשאירו אותה ככה, בקשו קודם כל עזרה לפני שאתם בוחרים להמשיך במשימה אחרת.

אחרי שכבר ישמנו טכניקות אג'יליות עם הילדים בבית , איך גורמים לזה להחזיק מעמד?

Agile@Home 

אחרי שמבינים מה זה אג'ייל וסקראם, השאלה שתמיד עולה מההורים  היא" האם זה יחזיק?"

האם יצא לכם לשאול את עצמכם את זה פעם?

אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו ממש כשהתחלתי ליישם טכניקות מהשיטה האג'ילית בבית. ואז באמת התחלתי לחשוב, מה באמת גורם לזה להחזיק מעמד?  מה מכל זה החזיק ומה "נשכח" לאורך הדרך? מה הרווחנו מזה?

אז בואו נענה על זה צעד אחרי צעד.

השאלה הראשונה שצריכה להשאל היא איך כהורים אנחנו בכלל גורמים לשיטות חינוכיות או טכניקות להחזיק מעמד עם הילדים שלנו ? (בלי קשר לאג'ייל) 

אני אומרת ,שזה לא באמת משנה באיזה שיטה חינוכית בחרנו להשתמש או איזה מיומנות רצינו שהילד ילמד.  כשאנו רוצים שמשהו ישאר , נגרום לו להשאר, רק צריך לדעת מתי לשחרר.  נניח שאנו מעונינים שהילד ילך לבית הספר בכל בוקר. במקרה כזה נקפיד שזה יקרה. אם נאמין שזה חשוב, או נעריך את הערך שיש בזה או את החוק, יהיה לנו יותר קל לגרום להתנהגות לקרות.

עכשיו, יישמו את זה לגבי שימוש בלוח משימות. אם כבר הבנתם שזה יעיל יותר וכבר הבנתם את הערך שיש בזה, כבר בנקודה זו יש סיכוי שזה ישאר כמיומנות בבית  יותר זמן.

ולכן, קודם כל האמינו בתוצאה הסופית. ילדים מרגישים מתי אתם מאמינים במשהו ומתי אתם לא. וודאו ששני ההורים רואים עין בעין, כך זה יחזיק יותר.

בנוסף, אני אישית מאמינה , שכל דבר שהוא משחק או שיש בו הנאה מחזיק יותר כאשר מדובר בילדים מאשר משהו שנתפס כ'משעמם'. יש המון כייף כשמפעילים טכניקות של קאנבאן (KANBAN ) ואג'ייל בבית, זה חלק מהשיטה , יש לוחות וצבעים, פתקים, רעיונות, העצמה , דיאלוג ועוד...... המון תשומת לב.

אם כבר מדברים על תשומת לב, זכרו, אנו מדגישים את השיח המשפחתי על פני כל דבר אחר. הערך העצום שמתקבל חוץ מ'לגרום לדברים לקרות' הוא השיח המשפחתי. אם יש משהו שצריך להשאר זה זה. וזה מה שבעיקר מצופה שישאר מעבר לכל ה'סמלים' וה'משחקים' האחרים.

מה שעוד קורה זה שברגע שאנו שמים פתקית על גבי לוח המשימות וההתיחסות למשימות הופכת להיות משהו שגרתי, הרבה משימות 'מעצבנות ומציקות' (כגון : ללכת לישון , משימות בית , אוכל, שיעורי בית ועוד...) מפסיקות להוות בעיה וכבר אינן ענין להייחסות כפי שהיו קודם. אנו שולטים בהן, כי שוחחנו עליהן, התייחסנו אליהן וטיפלנו בהן. זה החלק של 'לגרום לדברים לקרות' שקורה די בהתחלה. ברגע שאלו זזו לנו מהדרך יש לנו את המקום והזמן להתמודד עם כל שאר הדברים הבאמת חשובים יותר. לוח המשימות מתמלא אז בכל מיני משימות חשובות אחרות שהילדים והמשפחה חושבים שכדאי להתייחס אליהם, לחלוק או להגשים. ענינים כמו בית ספר, חברים, רגשות, ערכים, דברים שרוצים לדבר עם ההורים שבעבר היה פחות זמן להייחס אליהם כי הם הוזזו הצידה עקב כל מיני דברים שלא נעשו שתפסו את מקומם בשיח המשפחתי מקבלים היום מקום.

אם כך, לעיתים נמצא את עצמנו שאנו כבר לא ממש משתמשים בלוח משימות אבל אנחנו כן מקיימים שיח משפחתי יומי בריא ורוטיני בין הורים לילדים ודברים שבעבר לא קרו בבית פשוט היום כן קורים (סידור חדר, צחצוח שיניים .. כל הדברים שהפריעו לנו בעבר).

בכל פעם שנחשוב שצריך שוב להשתמש בלוח המשימות, פשוט נתחיל להשתמש בו שוב. ישנם המון דברים שלוח המישמות בטכניקת הקאנבאן יכול להועיל כמו בישול, תכנון מסיבת יומולדת, לימוד למבחן, ניקיון הבית , תכנון של טיול משפחתי, לו"ז תוכניות טלויזיה ועוד...

כך שאפשר להגיד שזה מחזיק כל עוד אנו רואים בזה ערך. וזה לגמרי בסדר להגיד שאין צורך יותר בלוח המשימות ובשאר הכלים שלמדנו. ואם יש צורך ספציפי, זה בסדר לחזור לזה.

השימוש בכלים אג'יליים בבית כגון, השיחה היומית המשפחתית, נראות של הדברים העומדים על הפרק, לגרום לדברים לקרות, תכנון קדימה ולמידה ממה שהיה בכל אלו, תקשורת היא שם המשחק. לוח המשימות הוא רק אמצעי והוא לא חייב להשאר שם.  למרות שהבעיני רבים לוח המשימות הוא ה'סמל' לשימוש בשיטה, הוא רק אמצעי.

איך להחליט כקבוצה מה לעשות , כך שכולם יהיו מרוצים ולהגיע לכדי ביצוע?

אין זה פשוט לקבל החלטות כך שכולם יהיו מרוצים, הרי כמו בכל קבוצה, כשיש לנו המון דברים לעשות ואנחנו צריכים להחליט מה בא קודם ומה אחר כך ,כמות הדעות והאפשרויות יכולה להיות גדולה ממספר החברים בקבוצה. סרבול, משיכת ההחלטה, קבלת החלטות לפי "מי צועק חזק יותר" היא דפוס  די נפוץ . ובכן,  גם את זה אני סבורה ניתן לעשות בצורה יעילה וקצרה יחסית באמצעות לוח וכמה כלי אג'ייל פשוטים.

קודם כל , אני סבורה שהצורה הטובה ביותר להגיע בקבוצה להסכמה היא להחליט ביחד. אני לא מחליט לבד ובטח שאיני מאמינה בהחלטה של מנהל ובעקבותיה "הנחתה" של החלטה זו על חברי הקבוצה (בעבר כתבתי פוסט המתייחס גם לנושא של חשיבות ההחלטה כקבוצה). יש בהחלטה כקבוצה המון העצמה. יש בה  גם בכדי להביא למיקסום המוטיווציה לביצוע על ידי כך שנאפשר לצוות , לכיתה או למשפחה להחליט ביחד. עם כל הקושי שבזה הסיכוי שכולנו נצא עם משהו טוב עבורנו גדול הרבה יותר מאשר שכמנהלים\מורים עוד ננחית על הסובבים אותנו את החלטותינו.

אולם, קל להגיד, אך קשה לביצוע. ישנם כל כך הרבה דברים שצריך להחליט לגביהם ,הרי הרבה יותר “קל וקצר” יהיה להחליט לבד לא?! למה לבזבז לכולם את הזמן? הרי גם ככה אין לנו הרבה זמן. יהיו כאלו שיגידו שקבוצת תלמידים או קבוצת עובדים או בטח ובטח קבוצת ילדים, אינם מסוגלים לקבל את ההחלטה "הנכונה".

אם כך, איך עושים את זה?

באו נדמיין כיתה של תלמידי כיתה ח שקיבלו אחריות חברתית בה הם צריכים לבחור מתוך מגוון רחב של פעילויות אפשריות שתי פעילויות חברתיות להפעלה בביה"ס. המטרה היא שהפעילות החברתית תועיל לביה"ס וכמובן תזכה אותם בפרס קבוצתי. אבל שוב, הנה הקאטצ'. ומה אם הם לא יזכו  בפרס המובטח? גם אז, היינו רוצים שלפחות יהנו , שיתרמו לביה"ס וישיגו את תחושת ההצלחה שקשורה בפעילות שהם בחרו לעשות.

אני אציג טכניקה ,שהיא בעצם סוג פשוט של סיעור מוחות ,שאנו משתמשים בו באופן תדיר עם קבוצות של עובדים כשאנו באים לבצע שינוי כזה או אחר או לעזור בקבלת החלטות. למעשה , אני אפילו זוכרת ששיחקנו בזה בתנועת הנוער.אז למה לא לנסות את זה גם בכיתה או בבית ?

1.      נבקש מכל חבר קבוצה להציע שני רעיונות ולרשום אותם על גבי פיתקית נדבקת .

לצבוע בצורה אומנותית את גדר ביה"ס

לבנות פסיפס בלובי שמשקף את ערכי ביה"ס

לנקות את אזור העצים

לערוך מסיבה במהלך אחת ההפסקות

להעביר "שעת כיף" לתלמידי כיתות א

לבנות בית קפה ליום ההורים הקרוב.

2.      כאשר כל חברי הקבוצה מסיימים ,נבקש מכל חבר קבוצה  להציג את הרעיון שלו ב 10 שניות בלבד, להגיע אל הלוח ולמקם את הרעיון שלו על גבי הלוח על פי מה שנראה לו סדר החשיבות של הרעיון שלו.

3.      במקרה וליותר מחבר קבוצה אחד יש את אותו הרעיון, הם מוספים פתקית ,לפתקית שכבר נמצאת על גבי הלוח.

** לאיש אסור להתנגד או לבקר או להסיר רעיון המוצג על ידי אחד מחברי הקבוצה .גם אם הרעיון נראה קשה, ארוך, לא ישים, מסורבל , לא מתאים וכ"ו

**נראות היא כלי מצויין לגרום לדברים לקרות, אל תוותרו עליו. דאגו שכל מאגר הדברים שהיינו רוצים לעשות, נמצא  על גבי לוח וכולם רואים אותו ובעלי יכולת להתייחס אליו בצורה קלה. בקיצור – שימו פתק על הלוח.

4.      הצעד הבא , יכול להעשות בשתי דרכים :

·         הרעיון שקיבל את מירב הפתקים וממוקם הכי גבוהה - יבחר.

·         אפשר לבקש מכל חבר קבוצה לדרג שני רעיונות עיקריים מ 1-5(או כל סוג של ניקוד שתרצו). הרעיון שיבחר יהיה זה שיקבל את מרב הנקודות.

5.      השלב הבא יהיה מרעיון – >לביצוע. היכנסולדיוןסביב הרעיונות וייצרו מכל רעיון נבחר רשימת משימות פרקטיות שיש לבצע.

6.      כעת בידקו שוב את המאמץ הכרוך בישום הרעיון שנבחר לעומת המאמץ שמצוי ברשותכם (משאבים של זמן ,כסף , יכולות , מיומנוות ועוד). שאלו את עצמכם האם אנחנו עדיין רוצים להפעיל את הרעיון הזה?

7.      כל מה שנותר לנו כעת הוא לייצר נראות למשימות שלנו, לרשום על הלוח את שמות שלוש עמודות התהליך הביצועי (לעשות, בעשיה, הסתיים) , לבחור את המשימות הראשונות לעשיה ולצאת לדרך.

**מקמו את המשימות לביצוע  בחשיבות הגבוהה למעלה ברשימה ואת כל השאר במאגר משימות והתחילו לבצען אחת אחרי השניה.

8.      והעיקר , אל תשכחו להנות מהדרך.

ומה השגנו :

·         דיון פתוח

·         כולם חלקו רעיונות והרעיונות של כולם עלו לדיון בצורה כזו או אחרת

·         בחרנו את משימותנו כקבוצה

·         אנחנו יכולים לשנות את דעתנו על סמך מידע חדש וגם אחרי שכבר בחרנו רעיון .. וזה בסדר.

·         אנחנו יכולים לעשות את אותו דבר בדיוק בכל פעם שיש לנו ערימה של דברים לבצע או רעיונות ליישם כמו : תכנון טיול ,תכנון יומולדת  ועוד.

·         כמובן שיש יותר מדרך אחת להגיע לאותה התוצאה. רק תיהיו פתוחים לדעת את זה.

לדוגמה : תכנון טיול לסאן דיאגו:

שיטה מהפכנית להעצמה משפחתית ולגרום לדברים לקרות.

הרצאה קצרה ומצויינת על רעיון האג'ייל עם המשפחה. חובה לשמוע.

כל הפרקטיקות ניתן למצוא בבלוג זה ובספר AgileKids