" הבקרים שלנו היו ממש
בלגן" סיפרה לי ריטה, שכנה, על כוס קפה של אחר הצהרים. ריטה שרק
לאחרונה התחילה להשתמש עם הילדים בלוח משימות כיצד על מנת לארגן את המשימות
המשפחתיות הצליחה הפעם גם לארגן את רוטינת הבוקרר הלא נעימה שחו היא וכל בני
משפחתה.... " מה אני אגיד לך, הבת שלי עברה השנה ממעון לגן, אבל השנה
היא "חייבת" לעשות הכול בעצמה.
היא רוצה להתלבש לבד, לצחצח שיניים לבד, לאכול הההכככל לבד. וזה לוקח הרבההההה מאד
זמן. תביני, אין לי בעיה עם גילויי העצמאות שלה, להפך, המתוקונת מתבגרת. אני מתה
על זה.. אבל למה בבוקר ? ??? בדיוק כשכולנו כל כך לחוציםוממהרים? עד לפני כמה
חודשים, אנחנו היינו מלבישים אותה , נותנים לה בקבוק, והופ ...לדרך. ואם מאחרים קצת, אז מה...זה גן
פרטי, יש טווח שעות שאפשר להגיע.. לא נורא , לא קרה כלום."
"ההבדל הגדול הוא שהשנה חייבם להגיע עד
שמונה וחצי בבוקר לגן. אחרת אנחנו מסתבכים עם הגננת". ריטה ממשיכה,
לוגמת עוד לגימה קטנה מהקפה ונאנח , "חייבים להגיע בזמן , אבל הכל פשוט לוקח יותר מידי זמן וכל
יום יש משהו חדש. היום היא רוצה קוקיות , מחר זה יכול להיות צמות... והיא מתעקשת,
אולי חולצה, אולי חצאית.. כל יום אנחנו מתעכבים יותר מידי זמן. לפעמים אפילו נדמה
לי שהיא עושה את זה בכוונה. כמובן כשאני כועסת עליה. אני מרגישה אחר כך ממש לא טוב
עם עצמי. ובסוף, יוצא שהיא שוכחת את ספר הספרייה או שוכחת לצחצח שיניים. בקיצור..
שומדבר לא מאורגן בכלל."
"בנוסף לזה", ריטה ממשיכה ומסכימה לקחת עוד ביסקוויט שאני
מציעה לה, " מיכלי, בכלל אינה טיפוס של בוקר. כך שברוב הבקרים כשאנחנו מנסים
לזרז אותה היא מתרגזת בקלות ובוכה. אני מאשימה גם את עצמי, כי אלו דברים שעד היום
כבר צריכים להיות לי לטבע שני. כמו להכין כריך בבוקר.. אבל אני שוכחת, כי אנחנו כל
כך עסוקים בה במיכלי שהלחץ משפיע עלי גם כן. אל תשכחי שיש לנו גם את הקטנצי'ק
עכשיו. כך שכשיש תינוק אנחנו לא ממש ישנים טוב בלילה. למרות שהוא רגוע ושקט דברים
בורחים לנו מהזיכרון. גם הערב נראה די ככה, כי אנחנו שוכחים את אותם דברים שזכרנו
בבוקר. זה פשוט לא כיף. זה לא קל ,
עבור כולנו, להבין בדיוק איך צריך לארגן את הבוקר שלנו ואיך ללמד את מיכל ללכת לפי
החוקים שאנחנו רוצים שיופעלו בבוקר. אני לא רוצה לוותר על נשיקות וחיבוקים,
אבל הרוטינה הזו כל כך לא כיפית כשכל הזמן ממהרים. ניסינו להכין את הבגדים עבורה
כבר בערב אבל אז היא משנה את דעתה בבוקר ורוצה משהו אחר."
"נו", שאלתי, איך התמודדתם עם כל
זה?
"טוב, באמת השארתי אותך במתח", היא אמרה, "אז באחת
מהפגישות היומיות שלנו, עכשיו שכבר יש לנו לוח משימות וקצת התרגלנו לראות אותו פה
ושם בבית" ,היא צחקה, " העליתי את הנושא בפני כולם. כולנו הבנו שהבוקר
לנו הוא לא כיף. התיישבתי עם מיכל וביחד כתבנו וציירנו את כל המשימות שצריך לעשות
בבוקר.. כך שלא נשכח שומדבר וכך שנוכל לארגן אותן טוב יותר.
תביני , פתאום, דרך הפגישה היומית שלנו, אפשר לדבר על הדברים שלא בלחץ
ושלא באמצע כל ההתארגנות המבולגנת ובטח לא תוך כדי כעס. ברגוע, ביחד, כאילו כולנו
חולקים את אותו הקושי."
מיכל ציירה:
·
ילדה קמה
ב 7 בבוקר.
·
ילדה
מצחצחת שיניים.
·
ילדה מתלבשת.
·
ילדה
לוקחת את התיק.
·
ילדה
לוקחת צעיף וכובע.
·
אימא
מכינה כריכים.
" וזהו בערך...מכאן כבר הדברים ניהיו קליםיותר",
אמרה ריטה, " הדבקנו את המשימות
על לוח המשימות ובצורה פשוטה כמו שזה נשמע עשינו אותן אחת אחת . בהתחלה זה היה
יותר כיף מאשר אפקטיבי. הכיף עשה המון לרוטינה המבולגנת של הבוקר. גם אם זה בתחילה
לא נראה אפקטיבי, כולנו נרתמנו ביחד למטרה משותפת. לא רק מיכל, או רק אני, כולם.
ברור שבהתחלה לגמרה שחכנו שוב לקחת את ספר
הספרייה, אבל מכיוון שכך, הוספנו אותו כמשימה ללוח כבר עבור היום למחרת."
"והגעתם בזמן לגן? " שאלתי.
"מממ.. לא בהתחלה" היא חייכה. "אבל הבטחנו לעצמנו
לנסות שוב ביום למחרת , עד שנבין איך אנחנו עושים את זה נכון. בערב, דיברנו איזה
כיף היה לעשות את המשימות האלה ביחד. מיכל נהנתה מזה שהיינו איתה במשימות ולא רק
דחפנו אותה לעשות אותן. אני גם הבנתי כמה נהניתי לעשות את זה איתה ביחד. למעשה,
הדבר הכי טוב שיצא מהבוקר המאתגר הזה היה הזמן שבילינו ביחד:).
מיכל הציעה שננסה שוב ואלי כדאי שנעביר את הפתקים דווקא למקרר במטבח,
כך שנוכל לראות אותם בבוקר כאשר אנחנו מתארגנים. הפעם, ביום למחרת, הכל הלך חלק
והגענו בזמן לגן !!
רגע לפני נשיקת הפרידה , שאלתי את מיכל אם בא לה לחשוב על משימה כיפית
להוסיף ללוח. באותו אחר הצהריים היא ציירה ספר והוסיפה אותו ללוח המשימות. היא
רצתה שאני ,לא אבא שלה, אקרא לה סיפור הערב."
שאלתי את ריטה , למה לדעתה אם כך זה עבד לה?
שאלתי את ריטה , למה לדעתה אם כך זה עבד לה?
"ובכן",
היא חשבה, "זה לא הבוקר שבלתי אפשרי , או זה שיש לנו הרבה ילדים לטפל בהם. זה
פשוט שהיו לנו משימות שלא שמנו אליהן מספיק לב. לוח המשימות הוא לא קסם – מה שזה
עושה, זה שיש דינמיקה ושיחה סביב המשימות שעל הלוח וכל זה בסה"כ עוזר לנו
להתמקד עם מיכל על מה שחשוב , על ההבנה שמשימות הבוקר שייכות לכולנו ולא רק לה, על
ההבנה שהיא לא לבד בענין הזה. ברגע שכל אחת מאיתנו לקח אחריות על מה שהוא צריך
לעשות וכולנו שמנו את המשימות על גבי הלוח , הצלחנו לראות את הדברים אחרת, מי עושה
מה ומתי. בסופו של דבר ראינו שיש משימות שצריך להזיז מהבוקר ולעשות אותן בערב
כמו להכין את התיק ליום למחרת למשל. ראינו גם ראינו שאבא יכול להכין כריכים מוקדם
בבוקר רגע לפני שהוא בורח לעבודה. בקיצור , כל אחד תרם קצת, חסכנו זמן והרגשנו טוב
יותר. לוח המשימות זה כלי שבסך הכל עזר לנו לדבר על הדברים ולהתארגן סביבם ביחד
טוב יותר.
אז הנה כמה טיפים שאפשר ללמוד מההתנהלות של ריטה :
אז הנה כמה טיפים שאפשר ללמוד מההתנהלות של ריטה :
1. עדיף לא להיות כל הזמן בלחץ, כשאפשר לא להיות.
2. כשהדברים ברורים , קל יותר להשתפר.
כשאנחנו וילדנו יודעים מה מצופה מאתנו נוכל להשלים את משימותינו ואפילו לעקוב אחר
התוצאות. במקרה הזה, ריטה, הגדירה את המשימות ביחד עם מיכל וביחד הן שמו אותן על
גבי לוח המשימות. כך הן יצרו תחושת שייכות למשימות והבנה הדדית מה מצופה מהן
בהתארגנות בבוקר. הן שמו את המשימות במקום שאפשר לראות אותן ולא לסמוך רק על
הזיכרון , בטח ובטח בשעת לחץ של בוקר.
3. התכוננו מראש . הבינו
מהן המשימות העיקריות שעליכם להשלים , אולי תזיזו חלק מהן לזמן מוקדם יותר או
מאוחר יותר. להיות מוכנים גם יכול להיות על ידי הכנת רשימת משימות למחר. אבל אל תהיו
מוכנים לבד, תיהיו מוכנים ביחד. בשביל זה יש פגישה יומית סביב לוח המשימות. כאשר
כולנו מוכנים ומחויבים יהיה הרבה יותר קל להתארגן יותר טוב.
4. עבדו עם הילדים שלכם.
כאשר הילדים לא רק מבצעים פקודות אלא גם אקטיביים ביצירת המשימות הרבה יותר
קל לשפר דברים. הכנת הרשימה ביחד עם הילדים , שמיעה של דעתם לגבי המשימה והזמן
שלה, הם שמים את המשימות שלהם על גבי לוח המשימות כל אלו גורמים להם להרגיש שהמשימות
גם שלהם, לא רק שלנו.
5. עזרו לילדים להתארגן. ליווי של
הילדים במשימות שלהם , לפחות בהתחלה ובמשימות חדשות יגרום להם להבין טוב יותר מה מצפים מהם.
6. אם לא מצליחים בפעם הראשונה, נסו שוב. לימדו
מה עבד לכם טוב ומה עבד פחות טוב. העובדה שלא הצלחתם לא אומרת כלום על היכולות או
על השיטה שבחרתם. וזו בוודאי לא סיבה להתייאש. נסו שוב.
7. אל תשכחו ליהנות מהדרך. הנאה היא חלק
מאד חשוב ביצירת תחושת הצלחה וביכולת להשיג הצלחה. חיבוקים ונשיקות נעימים הרבה
יותר מצעקות ולחץ. בלי זה כל שיפור שנשיג יהיה זמני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה