עשיה: דברים לא
קורים לבד, צריך לגרום להם לקרות. הדוגמה הפשוטה ביותר היא שאני יכול לתכנן שאני
אתחיל להתאמן במכון הכושר. אני אפילו אשלם כסף, אבל בסוף לא אלך. אין עשיה, אין
ערך.
עשיה שלמה : מעבר לכך שאני מאמין שצריך לגרום לדברים לקרות, אני אתן עדיפות לעשיה
איכותית על פני עשיה לצורך עשיה בלבד. ולא סתם עדיפות, מבחינתי, עשיה שאינה גמורה
או אינה מתאימה לנו, אינה נחשבת עשיה. אם ניקח מפעל המייצר ספות למשל, כדוגמה
לעשיה שלמה, אז במקרה כזה חצי ספה, גם אם עבדו עליה שעות רבות, אולם אין יכולת כרגע מאיזושהי סיבה, לשים עליה
בד מתאים למשל, אינה נחשבת עשויה. לא ניתן למכור אותה. ועל כן אין לה ערך. היא
עלתה כסף בעשיה, ואולי אף באחסון וכרגע היא עומדת ללא יכולת למכור אותה. היא לא
שווה.
תכנון על פני תוכנית : אני לא מציעה לקדש תוכניות. המציאות אמיתית מידי מכדי לשנות לנו אותה. אני יכול לתכנן טיול לחול לפרטי פרטים עד לרמת היום,
השעה והדקה אולם מספיק טיסה אחת שלא יצאה בזמן על מנת שאני אצטרך לשנות את התכניות מעבר לכך שרצוי שאני אדע להתמודד עם שינוי רצוי שאהיה ראלי ואתכנן רק
מספיק ולא יותר מידי על מנת שלא אצטרך לחזור על התכנית שוב ולתקן אותה המאמץ
ניכר. זה לא אומר שלא מתכננים. להפך.
מתכננים, אך ברמה שמספיקה כדי לדעת לאן צריך ללכת, לא חייבים יותר מזה.
אין טעם לתכנן את כל פרטי טקס החתונה לפרטי פרטים עוד טרם הבנתי היכן
אני אתחתן והאם מה שאני רוצה מתאים לתקציב שיש בידי. זה נקרא לתכנן יותר מידי.
הזמן הוא מצרך יקר, בואו נפנה אותו לדברים החשובים באמת.
אולם אני מציעה בחום לקדש את תהליך התכנון. לקדש את
היצירה שבו, את החשיבה שבו , את התובנות, השינוי שיש בו והעשיה שבאה בעקבותיו. אני
אתגמל גם על מאמץ. תגמול לא חייב להיות כספי, לפעמים מספיק תשבוחות או תשומת לב
ובעיקר ללמוד מהתהליך. אצל ילדים זה מאד בולט.
בהחלט נעדיף לשנות תוכניות כשהמציאות משתנה, ואם כך, לתכנן כמה שפחות
לפרטים לטווח ארוך ולהתאים את קצב התכנון למציאות המשתנה.
כך גם בעשיה אישית.
עשיה תיהיה איכותית במצבים
שבהם נדע מה אנו רוצים לעשות ומה יגדיר את העשיה ככגמורה ובעלת ערך מספיק על מנת לייצר הישג.
http://www.maniacworld.com/stretch-limo-bad-planning.html
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה