עדיין יש לי זמן לעשות את זה. על דחיינות ואיך מתמודדים איתה.

סינדרום הסטודנט. (Avik ושירלי רונן הראל)

כולנו היינו שם. אתה באוניברסיטה, אתה נהנה סופסוף מהחופש הנפלא של החיים, חסר דאגות. ואז יום אחד, אומרים לך שיש לך שלשה חודשים להתכונן למבחן הסופי של השנה. שלשה חודשים? טוב, זה עוד המווון זמן! יש לך עוד מלא זמן! ומה אתה עושה בחודשיים הבאים וב 29 יום של החודש שאחרי?  יוצא, מבלה, משכלל את מיומנות הנגינה בגיטרה. למעשה , את העושה הכול חוץ מללמוד למבחן. ואז, פתאום  מגיע היום האחרון. "פתאום" אתה מבין ש"טעית" בחישוב וששלשה חודשים הם לא ממש זמן כל כך ארוך ורחוק כמו שהם נראו. עכשיו אתה מבין שכדאי מאד למצות את הלמידה ב 24 שעות האחרונות שנשארו אחרת ממש תצטער על זה עד כדי כך שאולי תצטרך לחזור שוב על כל השנה שעברה לה בהינף גיטרה.

בניגוד לכל מה שראינו בסרטי הוליווד, אין כאן הבטחה לסוף טוב. יכול להתמזל מזלך ותעבור את המבחן ויכול שלא.

לזה אנו קוראים סינדרום הסטודנט. או לחלופין. "דחיינות". הכוונה היא שאנחנו דוחים את מה שיש לנו לעשות עד לרגע האחרון ביותר. אולי הדוגמה שהצגתי מעט קיצונית, אבל היו שלשה חודשים שלמים להתכונן או לפחות להתחיל להבין איך אני רוצה לגשת למבחן הסיום הגדול. אבל במקום זה העדפת לדחות את החשיבה הזו למחר... "כי יש עוד מלא זמן". ועוד מלא טרוצים , הכול בשביל להימנע מלשבת וללמוד ולעשות משהו שלא נעים לנו לעשות אותו .

מצחיק , אבל קיצוני ככל שזה ישמע , ככה זה קורה להרבה מאד אנשים בתחומים רבים ומגוונים. בבית ,במשרד , בלימודים....

תחשבו על זה ,כמשפחה וכאנשים פרטיים, יש לכם הרבה מאד דברים שצריכים להיעשות בבית בסופו של יום. לפתע נכנסת לה משימה חדשה שחייבת להיעשות מהר , אבל יש טונה של משימות אחרות שגם צריך להשלים אותן.  אבל אנחנו גם צריכים לעבוד, וצריך גם לקחת את הילדים למוסדות החינוך, וצריך לוודא שהילדים עושים את המטלות "שלהם". אז מתי בכלל יש זמן להתחיל משימה חדשה או איך נכון לזכור את זו שרק נכנסה ולטפל בה או במשימות אחרות "אחר כך"?

מתי זה בכלל אחר כך?

ראיתי המון מקרים בהם אנחנו פשוט שמים משימות בצד או ממש  "שוכחים" מהן ואז ברגע האחרון נזכרים בהן. כמה פעמים דחינו את סידור המחסן? או תיקון הגג שדלף בחורף עד שהגשם הראשון הפתיע אותנו ?
חלק מהמשימות הן ממש חשובות, אבל קל לנו לשים אותן בצד למרות שהן ממש חשובות. נניח ויש לנו ערב אחד למשחק עם הילד, אבל כל פעם נכנס משהו "חשוב" אחר שצריך לעשות. זה כל כך קל לדחות משימה כזו חשובה , או להתייחס אליה כ "לא דחופה" ולמלא רק אחר משימות "דחופות" שנכנסות כרגע לעשיה.

בגלל שאנו דוחים משימות לרגע האחרון , אנו מאבדים שליטה על היכולת שלנו לנהל אותן ואת המאמץ שנשקיע בהן. אנו גם ככל הנראה נעשה את זה ביותר לחץ ממצב בו קצת התכוננו למשימה ולא חיכינו שתפתיע אותנו מעבר לפינה.

למזלנו , מי שמפעיל את השיטה האג'ילית בבית ,או בעצמו לניהול הזמן האישי שלו , סנדרום הסטודנט (או ה"דחיינות") הוא קל יחסית לפתרון.

קודם כל נראות  : ודאו שאתם רואים את כלל הדברים שעליכם לבצע. זהו מפתח. כשאני רואה, אני יכול להתייחס , אני יכול לבצע ואני יכול להתארגן יותר טוב במינימום הפתעות. צרו רשימה , או עדיף לוח שבו המשימות שלנו נראות בברור. ככה ,  "יציקו" לנו אותן משימות שאנו פחות אוהבים , או יותר נוטים  "לדחות" ו"לשכוח" ולא יוכלו לרדת מסדר היום.

בואו נחשוב על סידרי עדיפויות : ככה נוכל לראות מה סדר הדברים שחשוב לנו לבצע על מנת להשיג את התוצאה הטובה ביותר..האם באמת אני צריך לנגן עכשיו בגיטרה או שכדאי שאגש לקנות מצרכים לשבת כי עוד מעט נסגרת החנות?" או שכדאי מאד שאני אשחק עכשיו עם הבן שלי, כי עוד מעט הוא הולך לישון ולא יוכל לשחק יותר?

אפשר גם ללמוד לחשוב על פי "דחוף. חשוב" אבל זה כבר לפוסט אחר

מיקוד :  לעשות משימה אחת כל פעם. זה יותר קל להתמקד, להשלים משהו אחד ואז להמשיך לאחר. כמה מתסכל ילד ,שאמא קוראת לו סיפור, ובאמצע גם מסדרת את המיטה , ומרימה דברים בחדר, ושניה רצה למטבח להכין כריך למחר... ממש לא כיף ככה. בעצם שומדבר לא נעשה כמו שצריך. או כשאתה משחק עם הילד שלך ובודק מיילים כל כמה דקות ועונה לטלפונים תוך כדי ישבה עם מישהו אחר... ממש מתסכל...

אל תחשוב יותר מיד גדול :  חלק את המשימות לחלקים קטנים שניתנים לביצעו. משימה כגון " זמן משפחה" היא משימה לא כל כך טובה כי היא אינה ממוקדת. ובזמן לחץ העמימות שלה יכולה לגרום לזה שנוותר עליה. "הרכבת פאזל עם בן" היא משימה טובה יותר.

כשלפתע נכנסת משימה חדשה רק תציב אותה על הלוח ובאמת תחשוב אם חשוב לעשות אותה עכשיו ,האם היא יכולה לחכות... והאם אני דוחה את מה שעומד בפני עכשיו ומעדיף את המשימה ה"דחופה" רק בגלל שמשימה אחרת לא נעימה לי? ואם זה כך, אולי כדאי שניגש אליה קודם.

ישנן הרבה דרכים לניהול המשימות שלנו , אולם זיכרו ,תמיד יהיו משימות שלא ממש בא לנו לעשות , ובא לנו לדחות אותן. אלו הן המשימות בעלות פוטנציאל גדול לבלגן לנו את היום , להגביר לחץ ואי נעימות. לדחות לרגע האחרון אולי פותר מצוקה רגעית. לראות, לתעדף ולהתמקד יעזור לנו (עם עוד כמה טכניקות) להתגבר גם על זה.


ואך תשכחו להנות מהדרך.

לקריאה נוספת:

http://jellycoach.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_28.html