ילדיה של אחת מחברותי (שהפעילה כמה שיטות אג'יליות בבית לארגון טוב
יותר של משימות), התחילו ביוזמה שלהם
לארגן בעצמם את התורנויות השונות שהיו להם סביב שימוש בטלוויזיה ובמחשב. כל זה קרה
כפתרון למריבות אינסופיות ביניהם על שימוש במחשב ועל זמנים לצפיה בתכוניות טלוויזיה
שכל אחד מהם רצה לראות.
אז מה עשו הילדים? הם למעשה יצרו סוג של לוח משימות המכיל בתוכו שני סוגים
של משימות, או שני לוחות משימות. סוג אחד,
משקף את תורנויות ולוחות הזמנים לשימוש במחשב, והשיני משקף את אותו רעיון רק סביב
חלוקת הזמנים לצפייה בטלוויזיה.
הם השתמשו בפתקים נדבקים על מנת לשקף מה כל אחד עשה בהקשר לשני המכשירים ומתי. ככה,
הם הסבירו, יהיה להם קל יותר לדעת מי שיחק במה, או מי ראה מה ומתי ועל פי זה, תורו
של מי הבא בתור לצפות בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו או לשחק במחשב.
הם אפילו הוסיפו ללוח המשימות עמודה של "החלטות".
זה אכן מדהים בעיני כמה ילדים יכולים להפיק וללמוד משיטות אג'יליות
פשוטות. כאשר יש להם ויכוח הם למעשה פונים לדרכי פתרון שהכירו דרך ארגון משימות
אחרות. ככל הנראה, היה הדבר עבורם יעיל ואפקטיבי עד כדי שהם בחרו להפעיל שיטה דומה
גם בענין סידור תורנויות הצפייה בטלוויזיה והשימוש במחשב. מה שעוד אהבתי הוא שהלוח היה עבורם כלי, לשיחה
(כמו שהוא צריך להיות) אשר דרכו ניתן לקבל החלטות שבעבר התקבלו במריבה, או שלא
התקבלו בכלל.
זה נהדר בעיני שהם חשבו על כך בעצמם והיו בעלי יכולת להניע פתרון
בעצמם. גם נראה די ברור לילדים, שהם אלו בעלי הבעיה, הם אלו שהעלו את הפתרון והם
גם אלו שיזכו להרוויח מהדרך החדשה.
נכון לעכשיו, נראה שהפתרון שלהם עובד.
כשחברתי שבה הביתה מיום עבודה, היה הלוח כבר מוכן, עם משימות מתאימות,
כאשר הילדים מראים לה את יצירתם בגאווה. כל שנותר לה לעשות זה לדאוג שכמשפחה נעקוב
גם אחרי משימות אלו כחלק מהפגישה היומית שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה