ג'לי - אימון דרך חשיבה אג'ילית

יום חמישי, 28 בפברואר 2013

עוד דרך לעזור לילדים לארגן בעצמם מטלות שחוזרות על עצמן במהלך השבוע

את הפוסט הזה אני כותבת לאחר שקיבלתי שאלה מענינת כחלק מדיון באחד מהאתרים המקצועיים בהם אני מפרסמת (LinkedIn)

אני מצרפת את השאלה ואת התשובה שלי.

אז ככה רק בשביל גרג , אני מצרפת את הדוגמה המבוקשת:

· בלוח למעלה ניתן לראות שבני המשפחה בחרו לרשום את משימותיהם על גבי לוח במקום להשתמש בפתקים נדבקים.

· בני המשפחה חילקו את יומם לשלשה חלקים על פי זמני הביצוע במהלך היום : בוקר , צהרים, ערב.

· הם הקצו משימות חזרות בכל אחת מקבוצות הזמן.

· בפגישה היומית, בני המשפחה עוקבים אחרי המשימות הללו יחד עם כל שאר המשימות, גם כאלו שהן חד פעמיות (וממוקמות בחלק העליון של הלוח אשר אינו נראה בתמונה הזו).

……………………………………………………………………………………………

Greg Cohen שאלה :
אבי, אני משתמש בבית בלוח משימות אבל למבוגרים , לא לילדים. אני סקרן לשמוע יותר על האופן שבו ילדיך משתמשים בו. זה נשמע לי כמו שאם יש לך משימה על לוח המשימות למשל "צחצוח שיניים" ילדך לוקח את הכרטיס הרלבנטי, מעביר אותו לעמודת "בתהליך " רץ לצחצח שיניים, חוזר ללוח ושוב מעדכן את הלוח , ולמחרת לוקח שוב את אותה המשימה ומזיז אותה בחזרה למקום! ? האם זה נכון ככה להתייחס למשימות שחוזרות עלעצמן?

ואיך לוח המשימות עוזר לניהול זמן ? כי לפחות במקרה של הילדים שלי, הם מאד נהנים "להאריך" את יום ה"עבודה" שלהם ולמצוא סיבות להשאר ערים מאוחר יותר. עדיין משימות כגון צחצוח שיניים צריכות להיעשות בסוף היום.

ומה עם משימות אחרות , משחקים ועוד?

תודה,

גרג.

תשובה :

אתה מעלה נושאים חשובים מאד. לרובם התייחסנו בספר Agile Kids . ההטמעה של אג'ייל בבית , פשוטה בהרבה מזו המתרחשת בעולם העבודה. קיימות דרכים רבות לבטא ולייצר נראות של מסגרת הזמן על הלוח ולהתייחס למשימות שחוזרות על עצמן. חלק מהן יכול להיות פשוט לצייר קו עם חותמת זמן. לפעמים אנחנו פשוט נרשום על גבי המשימה עצמה את מסגרת הזמן שלה . לפעמים אנחנו רק נכין רשימה של נושאים הקשורים אחד בשני סביב יחידת זמן אחת (מה עושים בבוקר, בערב וכ"ו) . הפוסט הבא שלנו עוסק בדיוק בזה, אך הוא מהווה דוגמה אחת בלבד.

לנראות (כאשר אנו שמים את כל המשימות על גבי לוח המשימות בצורה ברורה ונראית לכל) , יש ערך מאד משמעותי וחשוב פה. היא לכשעצמה תקדם את היכולת של הילדים לארגן את עצמם טוב יותר ולגרום לדברים לקרות. תפקיד ההורה במקרה כזה יהיה להביא את הנושאים הללו לכדי דיון. הגרעין החשוב של השימוש בשיטות האג'יליות בבית הוא השיחה, הדיאלוג סביב אותם הדברים שהינו רוצים שיקרו. ברגע שכל המשימות נראות על גבי הלוח , נהיה קל יותר למקד את הדיון לדברים החשובים לנו באמת, לדון בגבולות ובחוקים של הדברים העומדים על הפרק. במקרה שלך , זה משימות חוזרות בפרק זמן מסויים , כגון בוקר או ערב ואיזושהי רוטינה שאמורה לקרות סביב פרק הזמן הזה.

בתחילה ,הילדים יקחו משימה אחרי משימה ויבצעו אותה. זה אמור להיות כיף. וזה כיף. לאט לאט הילדים מתרגלים לרעיון ש " זו המשימה שלי, אני זה שצריך לבצע אותה ואני שולט בה".עם הזמן המשימות היומיומיות הללו, שחוזרות על עצמן נעלמות מהלוח, היות והן נכנסות כבר לחלק מהשגרה שאין צורך לבצע אחריה מעקב או לתת לה תשומת לב מיוחדת. זה בשליטה. אז, מתחילים להופיע נושאים חדשים , בוגרים יותר ואקטואלים יותר לילדים כגון : בלויים עם ההורים , יחסים עם חברים , עבודות וכ"ו.

במשפחה שמשתמשת באג'ייל ובלוח משימות זמן ממושך, כבר לא מזיזים משימות על הלוח במהלך היום. רק בפגישה היומית מעדכנים מה קרה באותו היום על גבי הלוח.

בכל מקרה, תודה על התגובה , אני רוצה לפרסם אותה גם בבלוג עצמו.

שירלי

רוצים לקרוא עוד?

איך נראה לוח המשימות?

עקרונות בניהול משימות וזמן.

איך להשתמש בלוח המשימות על מנת לשפר את השיח המשפחתי ?

איך לגרום לילדים לבצע משימות ולהרגיש בעלות עליהן?

איך להחליט מה לעשות?

איך לארגן את החדר בקלות?

ועוד....

הכול בבלוג ובספר (שמחולק חינם לקוראי בלוג זה).

יום חמישי, 21 בפברואר 2013

צעדים מעשיים לארגון מטלות של ילדים בני 10

צעדים המעשיים לעזור לילדים לארגן את מטלותיהם.

מהי "הבעיה" הגדולה ביותר עם ילדים ? שהם תמיד "שוכחים" לעשות את הדברים שהם צריכים לעשות ,ובעיקר את אלו שאינם כיפיים ושקל לשכוח כגון "שיעורי בית , סידור החדר ועוד כל מיני. כהורים, אנו מוצאים את עצמנו מזכירים להם באופן תדיר מה עליהם לעשות. כאשר אנחנו הופכים את עצמנו למתזכרים הראשיים בבית ולשומרי הסף של המטלות. עם הזמן ומבלי לשים לב, אנחנו אלו שהופכים להיות בעלי המטלות. וזה חבל מאד.

כבר כתבתי רבות בענין ארגון סדר יומם של ילדינו ,איך לעזור להם לקחת אחריות על המשימות שלה אתם מוזמנים לקרוא בבלוג או אפילו בספר (וצרפתי כמה לינקים בסוף הפוסט ). בכל אופן, בפוסט זה, אני אציג צעדים פרקטיים שעשתה אימא אחת (נקרא לה "אימא")על מנת לבנות את היכולת של הילדים לארגן את המטלות שלהם.

הנה הדוגמה והטיפים המתבקשים ממנה. תיהנו.

1. נראות ולוח משימות הם הכלים מצוינים לייצר ארגון טוב יותר של מטלות הבית ומטלות הילדים אז בואו נייצר אותה. כלל המטלות שעלינו להתארגן סביבן יתווספו ללוח משימות שניצור לצורך העניין. ועל כן, דאגו שיהיה לוח כזה , או פלקט גדול להדבקה ,או חלון נוח שעליו ניתן יהיה להדביק פתקיות או לכתוב דברים שהיינו רוצים שיקרו.

2. הצטיידו בפתקיות ,נייר כתיבה ,מכשירי כתיבה וצבעים.

3. חלק חשוב ביכולת שלנו לארגן את המטלות שלנו הוא בלקיחת האחריות עליהן. ולכן אנו נדאג לשתף את הילדים ביצירת המטלות, ובתהליך כולו ובשום אופן לא נכתיב להם את מטלותיהם ולא נגיע אליהם עם לוח מטלות מוכן ומזומן שעליו מטלות שאנחנו חשבנו כי עליהם לבצע.

4. הציגו את רעיון בנית הלוח כפתרון נוח לארגון מטלות.

במקרה של המשפחה שלפנינו, מהר מאד הבינו הילדים ואימא שיש ביעה. אימא מנדנדת לעשות דברים שמפריעים לה ו"על הדרך" " מפריעה" להם . הם גם הבינו שדברים שלא נעשים לא יגרמו לה להפסיק לנדנד, להיפך היא רק תנדנד יותר והאווירה לא ממש תהיה נעימה. הילדים לא כל כך אהבו את השימוש בפתקים דביקים והעדיפו לכתוב את מה שיש להם לעשות ישירות על גבי הלוח. אימא הבינה שאין טעם להתעקש על הפתקיות ולקבל את דעתם של הילדים ולכתוב את המשימות על גבי הלוח. אחרי הכול , כלל המשימות שיעלו על הלוח הן שלהם ועליהם להיות מסוגלים להתייחס אליהם בדרך נוחה ומקובלת עליהם.

5. הכנת השטח .

במקרה שלנו, הילדים ניקו לוח משימות ישן והכינו אותו לעבודה.

6. איזון המטלות השבועיות.

אחרי שהלוח היה נקי , ביקשה אימא מהילדים לרשום על גבי נייר, כל אחד בנפרד את מטלותיהם השבועיות כלומר, דברים שיש לזכור לעשות או משימות שבועיות כפי שהם רואים אותן.

בסיום הרישום , כל ילד הקריא את משימותיו והשיני איזן את הרשימה המקבילה שלו בהתאם . ברור שהיו מטלות שהם פספסו, כאלו שלא הייתה לגביהן הסכמה או כאלו שאבא רצה שיוסיפו (כגון " לא לשכוח לקחת את המפתח של הבית בבוקר"). היה פה דיון אמיתי שלמעשה מהווה את לב ליבה של השיטה האג'ילית כפי שהיא מיושמת בבית.

בסופו של דבר , הסכימו הילדים על רשימת מטלות אחת. זה יהיה Backlog שלנו (=בנק המשימות).

המטרה האמיתית של התרגיל הזה, היא כמובן, להביא את הילדים למצב שבו הם כותבים את מטלותיהם שלהם, זוכרים אותן, ומבינים מה מצופה מהם לעשות במהלך השבוע.

7. איסוף רעיונות לבנית לוח המשימות.

מכיוון שהילדים לא רצו להשתמש בפתקיות נדבקות , וידאנו שהם ייקחו כמה דקות וביחד יתכננו איך יראה לוח המשימות שלהם. ברור שהתעקשנו שיעשו את זה ביחד.

כדאי תמיד לזכור שהמטרה האמתית כאן היא התקשורת והדיון שנעשה סביב אותן מטלות ולוודא כי הילדים מבינים מה הם מצופים לעשות. זה הלוח שלהם, הם מחויבים למשימות שנרשמו על גבי הלוח הזה ולכן הם יכולים ליצור אותו בצורה שהם חושבים שטובה להם.

ברור שכהורים אנו תמיד מוזמנים להמליץ על דרכים שנראות לנו טובות יותר, או על שינויים, וברור שנתבונן בלוח בפגישות היומיות נעודד אותם להתאימו טוב יותר לצרכים שלנו...אבל כרגע , השאירו להם את ההחלטות האלה.

8. בנית לוח המשימות.

**בתמונות למעלה ניתן לראות את הדיון לגבי בנית הלוח, היכן לשים איזה משימה ואיך לארגן כך שיהיה הכי נוח לעקוב אחרי ביצוע המשימות.

9. את הלוח יש למקם במקום בבית בו אנו נמצאים חלק גדול מהזמן, או במקום בו עוברים ורואים. כמו מטבח או סלון . הנראות של המטלות על גבי הלוח מייצרת את חצי הדרך להבאתם לכדי עשיה והשלמה. אל תמקמו את הלוח באיזה חדר צדדי שמגיעים אליו רק מיד פעם בפעם. כי כך גם יראה ביצוע המשימות שלכם... מידי פעם או לא קורה בכלל.

10. עתה. נותר לנו רק להיפגש באופן יומי סביב לוח המשימות, ככה לאיזה עשר דקות, לעבור על המשימות שבמוקד היום ולראות איך עשינו אותם ומה עלינו להמשיך לעשות.

11. ואל תשכחו ליהנות מהדרך.

רוצים לקרוא על עקרונות נוספים של השיטה ?:

איך נראה לוח המשימות?

עקרונות בניהול משימות וזמן.

איך להשתמש בלוח המשימות על מנת לשפר את השיח המשפחתי ?

איך לגרום לילדים לבצע משימות ולהרגיש בעלות עליהן?

איך להחליט מה לעשות?

איך לארגן את החדר בקלות?

ועוד....

הכול בבלוג ובספר (שמחולק חינם לקוראי בלוג זה).

יום חמישי, 14 בפברואר 2013

באג'ייל , אנחנו מלמדים את הילדים למשוך (במקום שידחפו אותם).

האם הבעלות על המטלות של הילדים שלכם נמצאת אצלכם, ההורים? האם אתם אלו שמסדרים לילד את תיק בית הספר? מסדרים עבורו את שולחן העבודה? אולי מתאמים מפגשי חברים עם הורים של חברים? מכינים שיעורי בית ? אם כן , אתם במצב דחיפה. לא כיף בכלל.

בצורה הכי פשוטה :PULL = משיכה אקטיבית. הכוונה היא לפעילות שאנו בוחרים לקחת על עצמנו, במקום פעילות שאנו באופן פאסיבי מקבלים על עצמנו. זהו עקרון אשר מאחוריו עומדת אקטיביות, אחריות ובעלות על פעילויות .

**Pull system : בפן המקצועי ההנדסי זוהי מערכת של חוקים ועקרונות שקיימת בעולם ה LEAN וה KANBAN. לאלו שממש מתעניינים בפרטים של המערכות הללו , בצורת הייצור של טויוטה, קוי ייצור ועוד צרפתי כמה קישורים בסוף הפוסט.

כמו בכל פעילות אג'ילית, כאשר אנו מעבירים אותה מפסי הייצור להיות פעילות אישית או עם בני המשפחה, הכול, מסתבר הרבה יותר פשוט. ואני אתעקש לשמור את זה ככה. במקרה כזה ה PULL מייצג את הציפיה שלנו מהילד ומעצמנו להיות אקטיביים. אני אצפה מהילד לקחת אחריות על המטלות שלו, לבצע אותן מבלי לחכות שהורה יגיד לו לעשות אותן או מבלי שההורה יהיה עסוק רבות בניהול, מעקב ובחלוקת משימות. זה הכול. אני רוצה שהילד ימשוך משימות מאשר יחכה שהן ידחפו אליו וידחפו אותו לעשיה.

מצוין. עכשיו אנו מאושרים ומבינים את העיקרון. ממש חלום.

אבל רגע , איך בדיוק עושים את זה?

להיות שותף פעיל בביצוע:

מאד פשוט לכתוב את זה, אבל להרבה הורים היישום בכלל לא קל. אנו מגיעים למצב שבו הורים ממש מעדיפים לעשות את המשימות של הילד בעצמם (מסדרים את תיק בית הספר, מסדרים את שולחן העבודה של הילד, פעילים יתר על המידה בהכנת עבודות ושעורי בית ועוד...). ובמקרה גרוע אחר הם מכתיבים משימות לילד לפי איך שהם רואים לנכון (בזמן, במקום ובסוג המשימה).

הילדים במקרה כזה תופסים תפקיד פאסיבי, של מתבונן מהצד, תפקיד של מופעל ולא של מפעיל. במצבים כאלו אתם יכולים לשכוח מכך שהילד ירגיש איזושהי בעלות על המשימות שלו (ולא משנה כמה תצעקו עליו שיעשה כן) ובטח שלא ייקח אותן על עצמו באופן אקטיבי. ואולי אף תקבלו חזרה התמרדות אל מול דפוס כזה שלכם.

למשל , אם אני אסדר לילד שלי, בן השש את התיק לבית הספר. איך הוא ילמד לעשות זאת בעצמו?

במקום זאת אני צריך להיות שם, להראות לו איך, לתת לו את הכלים לדעת איך מסדרים תיק, איך מסתכלים על מערכת שעות, מה מכניסים לתיק, מה חשוב ומה פחות חשוב, לעודד אותו ועוד ועוד.... כמובן לעזור לו להתמודד עם טעויות ועם התוצאות שלהן (טעויות בהכנת מערכת, שכח ספרים או שיעורי בית). זו עבודה הורית מחנכת. זהו מצב הרבה יותר מלמד ואפקטיבי ממצב בו הוא מתבונן בנו מסדרים לו את התיק. עליו להיות פעיל.

להיות פעיל ושותף זה חלק מהעצמה. כאשר אני שולט במה שאני עושה, אני מפתח את הביטחון העצמי שלי ואת תחושת היכולת. כשאומרים לי מה לעשות, מתי ואיך, וכשעושים בשבילי אין סיכוי שאני ארגיש שליטה על לוח הזמנים שלי ומהלך יומי.

ברור, שזה לא קל, ולא תמיד מצליח לנו או שלא תמיד יש לנו את הסבלנות והזמן להסביר וללוות, אבל חשוב שנבחר במה אנחנו כן עושים את זה ובמה לא. חשוב שנבין ברמת המודעות את ההשלכות שיש לעשיה שלנו (גם אם היא באה מכוונה טובה) על העשייה של הילד, על התחושה שלו לבעלות על העשייה הזו ועל תחושת המסוגלות שלו בעקבות כך.

אין זה כמובן אומר שצריך להפסיק להציב גבולות וחוקים. אולם בתוך הגבולות והחוקים כדאי שנאפשר עשיה עצמאית.

להיות שותף בהקצאת המשימות:

תתארו לכם שבעבודה, ישנו מנהל שמקצה לך משימות ובכל פעם שאתה מסיים משימה עליך לגשת אליו לקבל את המשימה הבאה. הרי אתה לא תהיה בשליטה בכלל, כי כל המשימות שייכות למנהל שלך, הוא שלוט בהן, הוא זה שמקצה אותן, הוא זה הקובע מתי הן יעשו ובכמה זמן. האם במקרה כזה, אתם באמת מאמינים שהעובד מחויב? או לפחות מחויב כפי שהיה יכול להיות אם הוא היה לוקח בעצמו את המשימות שלו? (כמובן במסגרת הפרוייקט וגבולות המקצוע והמקום). במהרה נראה התנהגויות כגון : עובד ,שיכול להתחיל להרגיש שרק הוא מקבל את כל המשימות המעצבנות, או הקשות יותר לעומת חבריו .. או כשהמנהל אינו נמצא, לא תמיד מתבצעת עבודה. למה ? כי אתה לא בשליטה , אתה לחלוטין תלוי במה שיגידו לך לעשות ועל כן אתה מחכה שיגידו לך ולא ממש יוזם את העבודה בעצמך. אתם יכולים לחשוב אולי שמדובר בדוגמה קיצונית. אבל תתפלאו בכמה מקומות עבודה העובדים מנוהלים בצורה כזו. קשה להשיג צמיחה, עליה בייצור ועליה במוטיבציה של עובדים בצורה כזו. ועכשיו תחשבו האם ככה אנו מתנהלים עם הילדים שלנו בבית?

כשמהמשימות הן של ההורה, הילד יחכה שיקצו לו ויישאר פאסיבי... ואנחנו נמשיך לתהות מה עוד צריך לעשות כדי שהוא ייקח את הדברים על עצמו?!

עכשיו אולי נבין מדוע הילד חוזר מבית הספר הביתה, מניח את התיק בכניסה ורץ ישר לראות טלוויזיה בסלון? מכיוון שיש לו מזכירה סודית שקוראים לה אימא שהיא הבעלים של כוווול המשימות. היא יודעת מה הן, היא מקצה אותן, היא אומרת מה יעשה על ידי מי והוא הילד יכול להיות בטוח שהיא תזכיר לו כשמשהו לא יעשה כמו שצריך. זהו ה PUSH - דחיפה. וזה בדיוק מה שצריך להשתנות. כי כשמישהו אחראי על משימותיו שלו , הוא בוודאי יעשה אותן טוב יותר.

לוח המשימות , ההתייחסות אליו והפגישות היומיות הן בדיוק הפתרון למצב הזה:

כאשר יש לנו בבית לוח משימות, ועליו מוצמדים בפתקיות כל אותם הדברים שעלינו לבצע , ככה מול העיניים של כולם, אנחנו כבר בחצי הדרך להגיע למצב של PULL . אנו בחצי הדרך להגיע למצב שבו העברת הציפיה ללקיחת אחריות אקטיבית על המשימות מתחילה. דרך הלוח, קל לראות ולהבין : מה הם הדברים שאנו מצפים שיתבצעו, מהם הגבולות, מהן המשימות שהילד הוסיף בעצמו ללוח, מהן המשימות שלנו ההורים (כמובן שאין מדובר ביומנו הראשון בהפעלתו של לוח המשימות). ומלבד זאת, לנראות יש כוח אדיר בלגרום לדברים לקרות.

על לוח המשימות, אנו נדאג להדביק גם משימות שאנו ההורים חושבים שהן חשובות ושעליהן להתבצע על ידי הילדים. כגון: צחצוח שיניים, סידור החדר ועוד....
אתם תופתעו כמה מהר הילדים מתחילים להשתלט על המשימות, לבחור משימות לעשיה, כאלו שהם חושבים שחשובות לעשיה (צחצוח שיניים, קריאת ספר...) וכמובן שהתנהגות זו במהותה שונה לחלוטין מאשר ההורה בעצמו ניגש ללוח, מודיע לילדים מה עליהם לבצע מחר ומזיז עבורם משימות על גבי לוח המשימות.

אנחנו נבחין ב PULL דרך התנהגויות בהן הילד ניגש בעצמו אל הלוח, לוקח משימה ממאגר המשימות מעביר אותה לעמודה רלבנטית "בתהליך"...ועובד עליה.

אז הנה לכם כמה נקודות שיש בהן כדי לסייע :

1. PULL הוא מצב שבו אנחנו באופן פעיל ויזום מבצעים פעולות ומרגישים אחריות על המשימות שלנו.
2. לוח המשימות, הוא פתרון נהדר לאפשר את ה PULL. הוא מאפשר נראות לכל מה שנמצא על סדר היום או שעשוי להימצא בו בקרוב.

I. הציבו לוח משימות במקום שבו ניתן לראות אותו לעיתים קרובות (סלון? מטבח?).

II. על כל המשימות המשפחתיות להיות על גבי לוח המשימות.

III. כל אחד מבני המשפחה רואה ומבין מהן המשימות שלו ומהן המשימות של אחרים או אלו המשותפות.

                            IV.            לכל אחד ברור מה עליו לעשות היום\או מחר.

3.      הניעו את הדיאלוג המשפחתי : כל יום, נתבונן בלוח כמשפחה ונשוחח. מה עשיתי אתמול, מה אני מתכוון לעשות היום, אם משהו עוצר אותי. הילד מדבר ומסביר, נא לא לדבר במקומו. דיבור במקומו הוא כמו לקיחת אחריות על המשימה שלו במקומו.

4.      חוק ברזל – הילד אקטיבי אל מול הפעילות על גבי לוח המשימות : מתחילת הדרך אנו נעודד את הילד, לגשת ללוח המשימות, לרשום את המשימות שלו בעצמו, להזיז אותן ולספר מה קורה איתן. אנו לא נעשה זאת עבורו גם אם ירצה. הדרך מתחילה מההתייחסות למשימות על גבי הלוח ואח"כ מועברת להתייחסות למשימות עצמן בניהולן ובביצוען.

5.      אל תתפלאו אם בתחילה הילדים מדביקים ללוח בדיוק את אותן משימות שאנו כהורים היינו רוצים "לשמוע" אותם עושים. הם מרצים אותנו. עם הזמן, גם זה אמור להשתנות למשימות ראליות וכאלו שהם (!) היו רוצים שיקרו. במהרה, הילדים יוסיפו כל מיני משימות אחרות. דברים משפחתיים, אישיים ולאו דווקא רק את אותן משימות שלנו יש ענין בהן. לא להבהל. זה חלק מהצמיחה שלהם.

6.      הורה כמודל : כהורים, תדביקו בעצמכם משימות על גבי הלוח. שמשו דוגמה אישית ליצירת משימות, ביצוען ולקיחת אחריות עליהן.

7.      עלינו כהורים לספק לילדים את הכלים להתמודד עם ביצוע המשימה. בטח לא לבצע אותה עבורם.

8.      אנו יכולים להעלות על הלוח את כל אותם דברים שיש לבצע ולעזור לילד להתארגן סביבם, אולם, אנחנו לא מציפים את הילדים במשימות שיש לעשותם במקביל ועכשיו.

9.      מושכים משימה לעשיה רק כאשר קודמתה הסתיימה. המושך הוא בעל המשימה.

10. נחישות. כמו בכל דבר, כשאני נחוש בדרך, זה יקרה. הרבה תלוי בנו ההורים. כמה אנחנו נאפשר לילדים. נסביר, נראה, נכוון את דרכם. וכמה נשמור על הגבולות שנראים לנו כנכונים (כגון : כל ערב חייבים לצחצח שיניים, זו אינה משימה במחלוקת).

11. ואל תשכחו ליהנות מהדרך.

עם זמן, הילדים מתחילים לקחת אחריות על המשימות. ישנו לוח שבו נמצאים כל הדברים שצריכים להיעשות. אנחנו לא צריכים להזכיר (אולי בערב בפגישה היומית). אנחנו נפגשים ומדברים כמשפחה, באמת רק 10 דקות....וזה עובד, בפשטות.