יום שישי, 28 בספטמבר 2012

העצמת ילדים באמצעות Agile - זה בעצם די פשוט!


אז מהי בדיוק 'העצמה'?

במשפט אחד, אפשר להגדיר העצמה כתהליך שבו האחד, בעל הכוח (שזה אתה, ההורה) מוותר על חלק מהכוח לטובת האחר (הילד שלך), ובו בזמן הוא גם שומר על הגבולות והסמכות שלו. בדרך זו  שני הצדדים יכולים לגדול ולצמוח.

למעשה, אנחנו משתנים מעמדה של 'אין שליטה', לעמדה של שליטה יחסית.  תהליך ההעצמה מחזק את הביטחון העצמי של המועצם, ואת היכולת שלו לתפקד, לקבל החלטות ולבצע משימות.

בסביבת העבודה, המנהל הוא 'בעל הכוח', ואילו העובד 'חסר כוח'. קחו לדוגמה, עובד שמקבל חזק בראש על כל טעות שהוא עושה ושאינו יכול לעשות משימות לבד בלי הוראות מהמנהל. בשלב מסוים, הוא מפסיק ליזום וכל מה שהוא יעשה זה רק ​​לחכות להוראות. למה?  כדי להמנע מעונש. בסופו של דבר, לא הוא ולא הארגון יגדלו.

לפעמים, מספיק לחזק ולו במעט את תחושת ההצלחה כדי ליצור זרעים ראשונים של העצמה. למעשה, מכל הרכיבים של העצמה, התחושה של הצלחה היא לדעתי הכי החשובה.

אני מאמינה שמצב רוחנו מושפע מאיך שאנו תופסים את המציאות. לפעמים, כל מה שצריך הוא לכוון את הדרך בה אנו תופסים את הארועים במציאות באופן מעט שונה, כדי לשנות את מצב הרוח שלנו.

לדוגמה, כאשר ילד לומד לרכב על אופניים, הוא ירגיש מוצלח כאשר אנו מעודדים אותו גם כשהוא נופל. נגיד לו שכולם נופלים כשהם רק מתחילים ללמוד לרכב על אופניים. נגיד לו להסתכל קדימה, ולא למטה, כי זו טכניקה שתעזור לו להצליח. ונדאג להיות שם כשהוא נופל. כשהוא סוף הסוף לומד לרכב על אופניו, הוא ירגיש שהוא יכול לעשות כל דבר.  מצד השני, אם הילד לומד לרכב על אופניו בזמן שאנחנו אומרים לו לאורך כל הדרך "למה אתה נופל? "," למה אתם לא מחזיק? ", "אתה לא מבין שאם אתה מסתכל למטה זה לא עובד לך ?",  " כמה פעמים אמרו לך להסתכל קדימה ? " , אני מאמינה שרגשות ההצלחה יתגמדו לעומת אכזבתו, ואנחנו, ככל הנראה החמצנו את ההעצמה שיכולנו להשיג.  החוויה של הילד שלנו הייתה חוויה של כישלון. וחבל.
  

העצמה כוללת מספר אלמנטים חשובים מאד, שכולם, למעשה  כלולים בשיטה האג'ילית כפי שהיא מיושמת עם ילדים בבית.


"... העצמה מעודדת אנשים לרכוש את  הידע ואת הכישורים שייאפשרו להם להתגבר על מכשולים בחיים או בסביבת העבודה ובסופו של דבר, יעזרו להם לפתח את עצמם או להתפתח טוב יותר בחברה."
  
היכולת לקבל החלטות לגבי נסיבות אישיות  או קולקטיביות:
אנו יוצרים את לוח המשימות שלנו בבית.  הלוח כולל משימות, החלטות, ודברים שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו עומדים מול הלוח בכל יום, והילדים מציבים את משימותיהם על לוח המשימות בעצמם, מחליטים מה עליהם לעשות היום (או מחר).  היכולת של הילד, להציב את המשימות שלו בעצמו ולקבל בעצמו החלטות היא חשובה מאד ותורמת הרבה לתחושה של יכולת ולתחושת הערך העצמי של הילד.  זה נכון שעלינו, כהורים, מוטלת האחריות להציב הגבולות, ולהבטיח שמשימות כגון "לאכול רק ממתקים" לא יהיו על הלוח, אבל בתוך הגבולות הללו - הילד חייב לעשות את הבחירות שלו.

היכולת לגשת למידע ומשאבים לצורך קבלת החלטות:
לוח המשימות מאפשר נראות אנחנו נמצאים סביבו כל יום. נראות מאפשרת שליטה מבלי לשים לב, שליטה זו מחזקת את הרגשת היכולות והמסוגלות האישית. זה לא ממש משנה בהתחלה על מה אנחנו בדיוק מרגישים שליטה. כאשר אנחנו מרגישים בשליטה, אפילו אם זה לגבי משהו קטן, עם זמן אנו יכולים למנף את ההרגשה הזו גם לאזורים היותר חלשים שלנו.  המפגש השבועי של הרטרוספקטיבה המשפחתית מאפשר נראות קדימה, שמעניקה לילדים, ולנו הורים, תחושה של ביטחון. המצב הופך להיות פחות מעורפל ומאפשר לילדים לתפקד ולקבל החלטות ביתר ודאות.  כאשר אני יודע, למשל, שאבא יחזור הביתה מאוחר בשבוע הבא, אני יכול לתכנן משימות רק בשבילנו, או עם אמא, או להבין למה אבא לא יכול לקרוא לי סיפור לפני שינה.




















יכולת לשקול מגוון רחב של אפשרויות לבחירה, ולא רק כן או לא:
חשוב מאוד להשתמש בלוח המשימות כדי ליצור אפשרויות לבחירה, ולדון באפשרויות אלה.
 Agile   שמועל עם הילדים בבית מספק בדיוק את הפלטפורמה הזו. ישנן משימות רבות על גבי לוח המשימות, ואני יכול לבחור מתוכן מה אני רוצה (!) לעשות .  אני עם ההורים שלי, ואני דן איתם בבחירות שלי .  כהורה, אני מומלץ לאפשר לילדים יותר מאפשרות בחירה אחת ויחידה. כשאתה כהורה עומד מול הלוח ו"אומר" לילדים שלך מה עליהם לעשות ומה לא, אתה מפספס את כל כוונת האג'ייל ובטח מחמיץ הזדמנויות להעצמה של הילד. הרעיון הוא לשאול ולהדריך את הילדים שלך לבחירות שעליהם לבצע.  לוח המשימות הוא כלי מצוין לכך, מכיוון שהוא ממקד את השיחה בדיוק לאותם דברים חשובים שבחרנו שעלינו לעשות, הוא מעודד שיחה ומניח את הנושאים פתוחים בפני כולם, ללא בידודו של בן משפחה ספציפי כבעיתי או משימה כבעייתית.

היכולת להתנסות בשיח אסרטיבי בקבוצה:
כל המשפחה לוקחת חלק בפגישות היומיות.  גם אם הן קצרות, הן עדיין מאפשרות לנו לחוות את תהליך קבלת ההחלטות יחד, כמשפחה.  הדיון עצמו מאפשר צמיחה. הילדים לומדים מהר מאוד להציג את עצמם, לדבר על מה שהם עשו ביום הקודם, מה שהם עשו היום, ומה שהם מתכוונים לעשות.  הם לומדים להתמקד במה שחשוב ולקבל החלטות בהתאם.

חשיבה חיובית לגבי היכולת שלי לבצע שינוי:
כשאני מצליח, אני חושב על הצלחה.  כשאני רואה את ההצלחה שלי, אני רואה את השינוי.  כשאני רואה את השינוי, אני גם אתחיל להאמין בזה. כל אלו מתקיימים ביומיום שלנו כחלק מהאג'ייל בבית. אני כל הזמן רואה את המשימות שלי מתקדמות ומגיעות להשלמה.

היכולת ללמוד ולהחשף למיומנויות המשפרות  תפיסות אישיות / קולקטיביות:
המשפחה היא סביבה מיקרו חברתית של העולם החיצון, שדרכו אנו לומדים את דפוסי התנהגות. באמצעות  Agile אנו מקבלים את ההזדמנות לשוחח,   ללמוד אחד מהשני, להסתכל קדימה וללמוד מטעויות ולעשות את כל זה באופן קבוע ומתמשך. בדרך זו, במקום להתעסק בדברים שלא נעשים, אנחנו  מתמקרים במה שבאמת חשוב, ויש לנו זמן ללמוד מיומנויות חדשות.

מעורבות בתהליך צמיחה ושינויי מתמיד:
הילדים רואים את ההתקדמות וההצלחה שלהם מדי יום.  הם לא רק מדברים על זה, או שנאמר להם שהם הצליחו, הם אלו שעשו את ההצחלה ומרגישים אותה באופן יומי. לילדים יש משימות מול עיניהם, שעברו מהצד האחד של הלוח ('לעשות') לצידו השני של הלוח שני ('הסתיים').  הם היו אלו שהזיזו את המשימות האלה באופן אקטיבי. זה מדהים כמה נראות של ראיות להצלחה  ואקטיביות בתהליך בדרך להצלחה משמחת אותם.
ככל שלוח המשימות צבעוני יותר ומלא יותר, כך כיף להם יותר והם מרגישים מצליחים יותר. תוסיפו לזה את העובדה שאנחנו, ההורים, גם שם, רואים את ההצלחה ומדברים על זה, ומראים לילדינו כמה אנחנו גאים. איזה כיף!
לוח המשימה יוצר תחושה של מעורבותאנחנו הם אלה שבנינו את הלוח, ואנחנו הם אלה המשתמשים בכלי כדי להביא לשינוי
מומלץ בהתחלה לוודא שעל הלוח ישנן משימות שאנחנו יודעים שיכולות להסתיים בהצלחה. תחושת הצלחה תביא אחריה עוד רצון לעשות (מוטיבציה) . אם הילד שלכם, למשל, מתקשה במתמטיקה, אל תתחילו עם משימה הזו כמשימה הראשונה כשבונים לראשונה את הלוח ומפעילים את ה Agile  בבית.  התחלו עם משהו פשוט, כמו צחצוח שינים בכל לילה  כהורים, תבנו את ההצלחה, כך שהילד יוכל להתמודד עם המטלות הקשות יותר בהמשך.
התמודדות עם משימות היא לא קסם , זה הרבה ענין של להיות פתוח לשיטות חדשות של התמודדות עם משימות קשות (כגון שבירת משימות לחלקים קטנים). הנכונות להיפתח לשיטות חדשות בנויה על התחושה של הצלחה שמגיעה מהשגת משימות אחרות, קלות יותר.

הגברת הדימוי העצמי החיובי של אדם והתגברות על הסטיגמה:
דברנו על זה כבר בעבר, ולכן רק כמה מילים בקצרה. לפעמים , באמת הרבה יותר קל לנו לומר לילדים שלנו מה לעשות, ולא לתת להם להחליט בעצמם.  מתי לסדר את החדר, מה לא בסדר בהתנהגות שלהם... ועוד...במקום לספר להם כמה הם נפלאים.  במקום תחושת הצלחה, הם פשוט מרגישים כישלון. כשאתה חוזר הביתה, ורק מתלונן על המשימות שהם לא (!) עושים, אתה לא משאיר הרבה מקום לתחושת הצלחה ומחאמות על מה שכן נעשה.

Agile  בבית מאפשר לך לפתח את הדפוס החיובי, ויוצר סדר ונראות סביב כל המשימות.  נפתח מקום שבו המשפחה יכולה לדבר על המשימות,   ונשאר הרבה מקום לשבחים.

אז חייכו. תגידו כמה שאתם מאושרים על מה שהילדים כן עשו.

ואל תשכחו גם להנות מהדך!





לקריאה נוספת והפניות:


     Blanchard, Kenneth H., John P. Carlos, and Alan Randolph. Empowerment Takes More than a Minute. San Francisco: Berrett-Koehler, 1996. Print.
     Stewart, Aileen Mitchell. Empowering People (Institute of Management). Pitman. London: Financial Times Management, 1994. Print.
     Thomas, K. W. and Velthouse, B. A. (1990) Cognitive Elements of Empowerment: An 'Interpretive' Model of Intrinsic Task Motivation. Academy of Management Review, Vol 15, No. 4, 666-681.
     Wilkinson, A. 1998. Empowermenttheory and practicePersonnel Review. [online]. Vol. 27, No. 1, 40-56. Accessed February 16, 2004.

ראה גם :
     Decentralization
     Self-ownership
     Employee engagement
     Youth empowerment
     Angela Rose

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה