Agile@Home
אחרי שמבינים מה זה אג'ייל וסקראם, השאלה שתמיד
עולה מההורים היא" האם זה
יחזיק?"
האם יצא לכם לשאול את עצמכם את זה פעם?
אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו ממש כשהתחלתי ליישם
טכניקות מהשיטה האג'ילית בבית. ואז באמת התחלתי לחשוב, מה באמת גורם לזה להחזיק
מעמד? מה מכל זה החזיק ומה "נשכח"
לאורך הדרך? מה הרווחנו מזה?
אז בואו נענה על זה צעד אחרי צעד.
השאלה הראשונה שצריכה להשאל היא איך כהורים אנחנו בכלל גורמים לשיטות
חינוכיות או טכניקות להחזיק מעמד עם הילדים שלנו ? (בלי קשר לאג'ייל)
אני אומרת ,שזה לא באמת משנה באיזה שיטה חינוכית בחרנו להשתמש או איזה
מיומנות רצינו שהילד ילמד. כשאנו רוצים
שמשהו ישאר , נגרום לו להשאר, רק צריך לדעת מתי לשחרר. נניח שאנו מעונינים שהילד ילך לבית הספר בכל
בוקר. במקרה כזה נקפיד שזה יקרה. אם נאמין שזה חשוב, או נעריך את הערך שיש בזה או
את החוק, יהיה לנו יותר קל לגרום להתנהגות לקרות.
עכשיו, יישמו את זה לגבי שימוש בלוח משימות. אם כבר הבנתם שזה יעיל
יותר וכבר הבנתם את הערך שיש בזה, כבר בנקודה זו יש סיכוי שזה ישאר כמיומנות
בבית יותר זמן.
ולכן, קודם כל האמינו בתוצאה הסופית. ילדים מרגישים מתי אתם מאמינים
במשהו ומתי אתם לא. וודאו ששני ההורים רואים עין בעין, כך זה יחזיק יותר.
בנוסף, אני אישית מאמינה , שכל דבר שהוא משחק
או שיש בו הנאה מחזיק יותר כאשר מדובר בילדים מאשר משהו שנתפס כ'משעמם'. יש
המון כייף כשמפעילים טכניקות של קאנבאן (KANBAN
) ואג'ייל בבית, זה חלק מהשיטה , יש לוחות וצבעים, פתקים, רעיונות, העצמה , דיאלוג
ועוד...... המון תשומת לב.
אם כבר מדברים על תשומת לב, זכרו, אנו מדגישים את השיח המשפחתי על פני
כל דבר אחר. הערך העצום שמתקבל חוץ מ'לגרום לדברים לקרות' הוא השיח המשפחתי. אם יש
משהו שצריך להשאר זה זה. וזה מה שבעיקר מצופה שישאר מעבר לכל ה'סמלים' וה'משחקים'
האחרים.
מה שעוד קורה זה שברגע שאנו שמים פתקית על גבי לוח המשימות וההתיחסות
למשימות הופכת להיות משהו שגרתי, הרבה משימות 'מעצבנות ומציקות' (כגון : ללכת
לישון , משימות בית , אוכל, שיעורי בית ועוד...) מפסיקות להוות בעיה וכבר אינן
ענין להייחסות כפי שהיו קודם. אנו שולטים בהן, כי שוחחנו עליהן, התייחסנו אליהן
וטיפלנו בהן. זה החלק של 'לגרום לדברים לקרות' שקורה די בהתחלה. ברגע שאלו זזו לנו
מהדרך יש לנו את המקום והזמן להתמודד עם כל שאר הדברים הבאמת חשובים יותר. לוח
המשימות מתמלא אז בכל מיני משימות חשובות אחרות שהילדים והמשפחה חושבים שכדאי
להתייחס אליהם, לחלוק או להגשים. ענינים כמו בית ספר, חברים, רגשות, ערכים, דברים
שרוצים לדבר עם ההורים שבעבר היה פחות זמן להייחס אליהם כי הם הוזזו הצידה עקב כל
מיני דברים שלא נעשו שתפסו את מקומם בשיח המשפחתי מקבלים היום מקום.
אם כך, לעיתים נמצא את עצמנו שאנו כבר לא ממש משתמשים בלוח משימות אבל
אנחנו כן מקיימים שיח משפחתי יומי בריא ורוטיני בין הורים לילדים ודברים שבעבר
לא קרו בבית פשוט היום כן קורים (סידור חדר, צחצוח שיניים .. כל הדברים שהפריעו
לנו בעבר).
בכל פעם שנחשוב שצריך שוב להשתמש בלוח המשימות, פשוט נתחיל להשתמש בו
שוב. ישנם המון דברים שלוח המישמות בטכניקת הקאנבאן יכול להועיל כמו בישול, תכנון
מסיבת יומולדת, לימוד למבחן, ניקיון הבית , תכנון של טיול משפחתי, לו"ז
תוכניות טלויזיה ועוד...
כך שאפשר להגיד שזה מחזיק כל עוד אנו רואים בזה ערך. וזה לגמרי בסדר
להגיד שאין צורך יותר בלוח המשימות ובשאר הכלים שלמדנו. ואם יש צורך ספציפי, זה
בסדר לחזור לזה.
השימוש בכלים אג'יליים בבית כגון, השיחה היומית המשפחתית, נראות של
הדברים העומדים על הפרק, לגרום לדברים לקרות, תכנון קדימה ולמידה ממה שהיה בכל
אלו, תקשורת היא שם המשחק. לוח המשימות הוא רק אמצעי והוא לא חייב להשאר שם. למרות שהבעיני רבים לוח המשימות הוא ה'סמל'
לשימוש בשיטה, הוא רק אמצעי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה