איך לא להצליח לסיים את המשימות שלנו , זה די פשוט. הרי יש מליון
משימות שאני גם ככה רוצה לעשות ולעולם לא מצליח לסיים אותן.
אז איך לא עושים את זה ?
רגע לפני שאני אתחיל להסביר איך לא להצליח בביצוע המשימות שלנו , אני
רוצה להבדיל בין שני סוגי משימות עיקריים. בנק משימות שהוא מאגר כלל
המשימות שלנו ומשימות אופרטיביות.
בנק המשימות : זוהי הרשימה המכילה את כלל המשימות שהיינו רוצים לבצע. בשאיפה.
אנחנו יכולים להכניס לרשימה הזו כמה משימות שרק בא לנו, כל סוג של
משימה שבא לנו, בכל גודל או צורה, כל
עוד הן ברשימה. כשממש נגיע לבצע את
המשימות הללו, נדאג להתחיל מהמשימות שאנחנו חושבים שרצוי להתחיל איתן ראשונות,
נדאג לפרק אותן לחלקים קטנים יותר ונבין בדיוק מה נדרש מאתנו לעשות. אבל לבנתיים בואו נשאיר את המשימות ברשימה הזו.
משימות אופרטיביות : משימות שאנחנו רוצים \צריכים לבצע .
אלו יכולות להיות משימות שהגיעו בהפתעה כגון, החלפת מנורה שרק נשרפה, או משימות רוטיניות כגון עריכת קניות לשבת או סידור החדר. אלו יכולות להיות
משימות שקיבלנו לביצוע כגון שיעורי בית או
קנית מתנה ליום הולדת.
עכשיו, זה לא ממש משנה אם אלו
משימות שלנו או של הילדים שלנו, כי לפעמים משימה כמו " לך תקנה מצרכים",
יכולה להיות מעורפלת מידי וככל הנראה תתבצע בצורה שבה הקונה הבין אותה בלבד. כשיש
לנו תקציב ורשימת קניות מדויקת, ברור לנו שיהיה קל יותר לבצע את המשימה לפי
הכוונה המקורית שלה. אבל זו דוגמה די ברורה מאליה. תיקחו למשל את יום העבודה שלנו,
אפילו בעבודה כשהבוס שלנו רוצה שנעשה מצגת למשל, רצוי שנדע למה מיועדת המצגת (מי
קהל היעד שלה), למתי היא צפויה, כמה זמן מצגת, מי מעביר אותה וכ"ו.. אחרת
אנו צפויים לכישלון במשימה.
הדבר נכון גם בבית עם הילדים שלנו. כאשר אנחנו רוצים שהם יעשו משהו
פרקטי רצוי מאד שנגדיר אותו בצורה שכולנו נבין למה התכוונו.
ולכן , כאשר אנו מדברים על משימות אופרטיביות, הנה כמה טיפים איך לא
להגדיר אותן.
1.
משימות
גדולות מידי. גדול אינו מהכרח טוב יותר מקטן.
משימה גדולה מידי יכולה להפחיד. מרוב שזה גדול נפחד לגשת אליה, או שנתייאש
בדרך או שלא נסיים אותה בכלל. ומכך גם שלא נגיע לייצר תחושת הצלחה. להיפך, נרגיש
שלא הצלחנו גם אם סיימנו 90% מהמשימה.
כאשר ילד מגיע הביתה מבית הספר עם עבודה מאד גדולה שעליו להשלים, רצוי
שנוריד את מפלס החרדה של גודל המשימה.
תדאגו לשבור משימות גדולות לחלקים קטנים שניתנים להשגה. תגדירו או תגבילו
את המשימות על ידי זמן, פעולות או תוכן אם אתם צריכים אבל אל תעסקו עם משהו גדול
מידי.
2. משימות מוחבאות.
משימות כאלו באוויר, שאמרנו עליהם אבל לא ממש זכרנו אותם, סביר להניח
שלא יתבצעו. דאגו לרשום את המשימות , שנראה אותם. מה שאנחנו רואים, סביר
להניח שיגיע לכדי ביצוע .
3. עומס יתר. ביצוע הרבה משימות במקביל.
אל תתחייבו לבצע יותר מידי משימות באותו הזמן.כי שאני מבקש מהילד שלי
גם לסדר את החדר, גם להכין שיעורים, גם לערוך אח"כ שולחן וגם לקחת את החפצים שלו
מהסלון, אני מייצר תחושה של מקביליות ועומס שקשה להתמודד איתה. מעצם התחושה הזו
המשימות לא יקרו, או יעוררו מריבה, ישכחו, יבוצעו חלקית ועוד תופעות מוכרות למיניהן....אפילו
מבוגרים מתקשים להתמודד עם מקביליות של משימות. מקביליות של משימות כבר מזמן הוכחה
כלא יעילה, בניגוד למיתוס שנוצר לפיו המצליחנים טובים יותר במקבול משימות. כשיש לי הרבה מאד
משימות בתהליך, אני לא מייצר כלום עשוי באמת עד הסוף.
4.
עמימות :
על תיהיו עמומים, תבהירו בדיוק למה אתם מתכוונים כאשר אתם מבקשים
מהילד לעשות משהו. בסוד, אני אגלה לכם , שהילדים שלנו לא נולדו עם הבנה מדויקת למה
אנו מתכוונים והם בטח לא בעלי חוש טלפאטי (לפחות לא רובם) . תסבירו
למה אתם מתכוונים כשאתם רוצים למשל שהילד יסדר את החדר ? האם הכוונה גם לסדר את השולחן
, את המיטה ? או רק את המשחקים שעל
השטיח. ככה בוודאי תמנעו מריבות מיותרות.
5. ואל תשכחו ליהנות מהדרך. משימה שלא בכיף תעשה פחות טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה