יום שישי, 29 במרץ 2013

איך לבנות את לוח המשימות של הילדים ב 10 דקות?!


חומרים :

v      פתקים דביקים

v      צבעים , טושים ,עפרונות

v      לוח , או חלון גדול




נתחיל פשוט:

v      הציגו את הרעיון לילדים

v      זכרו שזה אמור להיות משחק בכיף

v      עודדו את הילדים לקחת חלק פעיל בפעילות (הם בונים את הלוח , רושמים את המשימותוכ"ו)

v      התחילו עם הלוח הכי פשוט שאפר.

שלוש עמודות

o        לעשות

o        עושים

o        הסתיים

 



הוסיפו משימות ללוח

v      רק אחת או שתיים , הכי פשוט שאפשר




v      הגדירו עדיפות או סדר עשיה למשימות והעבירו אותם על גבי הלוח על פי הסדר המתאים.

 
מישכו משימות על גבי הלוח על פי מיקומן בתהליך העשייה.

 
v      מ"עושים" ל "בעישיה".





v      Pull – Not push  :הילדים מושכים משימות (לא "דוחפים להם משימות שיעשו אותם).




אפשר להוסיף גם עמודת "מעצור" אם רוצים. במקרה ויש משימות תקועות שאי אפשר להמשיך ביצוע לכדי סיום.


ואל תשכחו להנות.



תודה למשפחת K  על התמונות הנהדרות.



 

יום חמישי, 21 במרץ 2013

יציאת מצריים - השינוי של כולנו

פסח בפתח, חודש ניסן - חודש של שינויים, עונת האביב היא עונה של תחיה מחודשת - הטבע מתעורר ומתחיל מעגל מחודש של התעוררות והתחדשות.
זמן מצויין לבחון את סיפור יציאת מצריים בעיניים של שינוי, של אימון.

יציאת מצריים ושינוי?
כן. בעיני סיפור יציאת מצריים הוא דגם לתהליך שינוי שכולנו מכירים - החל בשינוי גדול בעבודה, במשפחה, או עם עצמנו וכלה בשינויים הקטנים של ההתמודדויות היומיומיות עם הבלתי צפוי.
עם ישראל עבר שינוי - מעבדות לחירות. כנגד כל ההתנגדויות והמכשולים. היה להם מאמן בלב ובנפש - משה.

וכך מתחיל הסיפור....

עבדים היינו
כך מתחיל סיפור יציאת מצרים - עם ישראל היו עם של עבדים.
אין זה אומר שהם עסקו רק בבניה במצריים - הם היו עד לרמ"ח איבריהם עבדים - בלב ובנפש. הם לא הכירו דבר אחר, זו הייתה כפי שאנו אומרים באימון - ההוויה האמיתית שלהם, התפיסה שלהם את עצמם.
העבדות של עם ישראל לא הייתה רק כלפי פרעה - אלא קודם כל כלפי עצמם. הם נולדו לעבדות, גדלו בעבדות, כל ההרגלים ושגרת החיים שלהם נסבה סביב עבדות. איש לא העלה בדעתו להתנגד, וכי למה שיתנגדו? זו היתה המציאות היחידה שהם למדו להכיר.

כך בעצם מתחיל כל תהליך שינוי שלנו - אנחנו קודם כל עבדים להרגלים של עצמנו, לתפיסה של עצמנו את עצמנו.

הפרעה של בני ישראל - הוא הרי הפרעה שיש לכל אחד מאיתנו בלב - אותו קול קטן שאומר "עזוב, אל תנסה, לא כדאי לך, זה לעולם לא יצליח". הקול הקטן שלנו שאומר לנו שאנחנו לא באמת שווים, לא באמת יכולים להחליף עבודה, לא באמת ראויים לאהבה, שלעולם לא נצליח לצאת מהמינוס. שעדיף שנישאר עבדים לאותם ההרגלים, שנמשיך לשבת על סיר הבשר במקום לפרוח ולצאת לחופשי. להשאר באיזור הנוחות שלנו. במקום הבטוח אך הלא מיוחד, בבינוניות שקל לנו להתמיד בה אבל מותירה בנו תחושת פספוס, טעם של משהו חסר.


שלח את עמי - ההכרה בצורך בשינוי
ואז קם משה - מתוך העם אך נבדל ממנו. מכיר במצב של בני ישראל - בעובדת היותם עבדים.
משה לא היה צריך רק לשכנע את פרעה - הוא היה צריך לשכנע את העם עצמו. להראות להם שיש חיים אחרים, שהם לא חייבים להיות עבדים.

במונחי אימון אנחנו מכירים בתפקיד המאמן כמשקף - משקף למתאמן את המציאות שלו, עוזר לו לזהות אותה, לזהות מהו הצורך הבלתי מסופק, מהם ההרגלים המגבילים ומהו הנטל שעל המתאמן להשאיר מאחוריו, מהו השינוי המיוחל. תפקיד המאמן בתחילת תהליך אימוני הוא למקד את השינוי הזה, לזקק מתוך סך הרגשות והחוויות של המתאמן את התמצית, לזהות את העבדות שממנה המתאמן משתוקק לצאת.


המכות
פרעה כמובן מתנגד, וכולנו מכירים את עשר המכות שהונחתו עליו ביד חזקה, בזרוע נטויה ובהסבה לשמאל.

אם נזכור שפרעה הוא הפרעה שבתוכנו - נוכל לזהות את שלב המכות גם בתהליך של שינוי אישי. בכל תהליך של שינוי מגיע שלב של חוסר מנוח, של תירוצים שאנחנו מספרים לעצמנו, של משברים, של ריבים ומתחים.
בדינמיקה של צוותים אנחנו מכירים את מודל טאקמן (Tuckman) - שמדבר על שלב ה- Storming - שלב של סערת רוחות בצוות, בו כל אחד מנסה למצוא את מקומו ולמצב את עצמו ביחס לאחרים בעת התהוות של צוות חדש או שינוי במבנה של צוות קיים.

זהו גם שלב המשא ומתן הפנימי. לצאת מאזור הנוחות או לא? באמת שווה לי לעשות את השינוי בחיים? כמה כואב לי כדי לזוז? בסיפור מצרים המכות הן ממשיות, אך בשינוי האישי שלנו המכות הן בדרך כלל פנימיות (מצוקה, פחד, תירוצים, בריחה) ובאות לידי ביטוי גם בהתנהגות החיצונית (מריבות, כעסים, תלות, הרסנות). 
אנחנו מאתגרים את עצמנו - כמה שווה לי לזוז מאיזור הנוחות? כמו יציאת מצריים - כאשר העתיד אינו נראה כלל... ואחרי כל מכה פרעה מקשה את ליבו. כמונו. לרובנו לוקח לא מעט זמן ולא מעט "מכות" עד שאנחנו מוכנים לעבור לשלב הבא, להסכים לקחת את עצמנו למקום טוב יותר.

ומשה? כמו מאמן נחוש, לא מוותר לעם ישראל, לא מוותר על המתאמן ועל החזון של מקום טוב יותר. נשאר יציב ובטוח עבורו, ממשיך להאיר לו את הדרך ולהתמיד איתו על אף הקשיים.
הוא גם זה שמבשר את המכות (וכן, המאמן לעתים קרובות יעצים בפני המתאמן את הקונפליקטים של עצמו, יעמת את עצמו עם עצמו), ומדריך את העם בהתגוננות מפניהן, בדרכים להתמודד ולהחזיק מעמד. בידיעה בוטחת שזהו רק שלב, שזה יחלוף. שלאחר מכן תבוא גם תבוא הגאולה הנכספת.


היציאה לדרך - מה תשאירו מאחור? על מה תוותרו?
לבסוף פרעה "נשבר" - ועם ישראל ממהר לצאת לדרך.
ובשם החיפזון, וכדי לא לפספס את ההזדמנות - הוא גם נאלץ להשאיר מאחור מקנה ורכוש, אין לו זמן להתפיח את הלחם.....נותרנו עם המצות.

גם כאן - כמו בכל שינוי - כאשר אנחנו הולכים לדבר חדש אנחנו צריכים להשאיר מאחור משהו ישן. משהו מיותר, משהו שמכביד עלינו או שפשוט לא נוכל לקחת איתנו... במעבר למקום עבודה חדש - נשאיר מאחור את הבטחון והחברים מהעבודה הישנה. במעבר לזוגיות נשאיר מאחור את החופש שברווקות. במעבר לאחריות כלכלית לא נוכל להמשיך לחגוג בביזבוזים. מה עוד נשאיר מאחור? אשמה? תפיסות ישנות? כעס? על מה תוותרו כדי להשיג את השינוי שלכם? מה תותירו מאחור? מה לא תוכלו לקחת איתכם לדרך?

מה המחיר שנשלם כדי לקבל את החירות החדשה שלנו?


החרטה הגדולה וקריעת ים סוף
עם ישראל יצא לדרך - ופרעה התחרט.

מכירים את המצב הזה? כבר התחלנו בשיפוץ, כבר החלטנו על צבעים וקרמיקות והמטבח המושלם ואז - טראח! החריגה התקציבית הולמת לנו בפנים. מה? איך חרגנו ככה מהתקציב? עדיף שלא נשפץ וזהו!
מה? שאני אצטרך להתרפס לבוס החדש? עדיף היה לי להשאר במקום העבודה הישן..
מה? שאני אפסיק לראות כדורגל על החבר'ה? שאני אסבול את הבלאגן שהוא משאיר לי בדירה? עדיף היה שנישאר בדירות נפרדות!

כן - החרטה וההכרה במחיר שאנו משלמים בשינוי שלנו - תמיד יבואו, לעולם לא נוכל לצפות מראש איך השינוי ייחווה אצלנו ומה נפגוש בדרך.

והפתרון?
בסיפור יציאת מצריים נדרש נס - קריעת ים סוף - כדי לעמוד בפיתוי, כדי לא לחזור אחור ולעמוד איתנים, להמשיך בדרך.
גם בתהליך השינוי האישי של כל אחד מאיתנו - נדרשים לא מעט "ניסים" וכוחות נפש כדי לעמוד בפיתוי של לחזור, של לפוצץ, של לוותר לעצמנו עוד לפני שהתחלנו..


המסע במדבר - התאקלמות למצב החדש
עם ישראל ממשיך במסע - 40 שנה במדבר. זמן לא מבוטל!
ומה קורה בזמן הזה? חיים... יש מריבות על גדיים, צריך להשיג אוכל (מן) ומים (ביקוע הסלע)..
כל הזמן מתקדמים לעבר היעד הנכסף, ממשיכים להתקדם גם אם לא מרגישים בהתקדמות.
ומשה - מוביל את העם, עוזר להם למצוא פתרונות, מגשר ומתווך, מלווה את העם בחיי היומיום ובהתאקלמות למצב החדש.

גם בתהליכי שינוי שלנו - יש שלב שבו צריך להתאקלם, להתרגל מחדש למצב שנוצר.
בצוותים (שוב טאקמן) - אנו קוראים למצב הזה שלב ה- Norming. שלב שבו כל חבר צוות מבין את תפקידו והצוות מתחיל לתפקד.
בשינויים של החיים - אנחנו מתחילים להתאקלם לעבודה החדשה, לזוגיות, לבית החדש, למציאות הכלכלית החדשה.
זה לוקח זמן ולוקח סבלנות. זהו תהליך של לימוד מתמיד על "אש נמוכה" - לומדים איך להתמודד עם משברונים מקומיים -  איזה אוכל יהיה זול יותר בסופר? איפה כדאי לקנות ירקות? איך למצוא חניה נוחה במקום העבודה החדש? איך להספיק לקחת את הילדים לחוג? ואיפה היא החביאה לי את הגרביים?

והמאמן - משה שלנו - מלווה, עוזר, עושה תיקונים קלים בדרך, מגשר על משברים, עוזר להתמודד. הוא גם טועה בעצמו וחווה ספקות - הוא גם בן אדם. גם באימון - המאמן לא תמיד יודע מה נכון לעשות. הוא גם לוקח חלק בספקות ובדילמות של המתאמן. הוא הולך איתו ביחד את כברת הדרך. לפעמים כל שהוא יכול לעשו הוא להיות שם עבור המתאמן, להפנות אל המתאמן עצמו את השאלות ולא לספק את התשובות.


עגל הזהב - משבר האמונה הגדול
והנה מגיע הרגע הגדול - משה עולה לקבל את לוחות הברית. ועם ישראל חסר סבלנות, קטן אמונה - חוזר למנהגים הישנים, מתנחם בעגל הזהב.

גם בתהליך שינוי שלנו - אנחנו מכירים את ה- "משבר הגדול". אחרי שכבר התרגלנו למקום העבודה החדש נגלה שגם שם עובדים עד שעות מאוחרות, גם שם יהיו ריבים עם הבוס. הזוגיות הנוצצת הופכת לשגרה ויש בה מריבות. למרות ששמרנו על התקציב פתאום יש הוצאה לא צפויה ששוברת לנו את המאזן..

כן - כמו משה שנאלץ לחזור ולהתעכב לקבל את לוחות הברית בפעם השניה - כך גם אנחנו, הולכים לפעמים צעד לאחור לפני שנוכל ללכת שני צעדים קדימה. יש עיכובים. יש קשיים לא צפויים. ובכל זאת יש סיבה טובה להתמיד, לזכור שיש אור בסוף הדרך.


סוף המסע - ומשה לא הגיע לארץ
לבסוף בני ישראל מגיעים לארץ ישראל - ומשה, אם כי ראה את הארץ מהר נבו - לא זכה להגיע אליה.

גם בתהליך השינוי שלנו - כשהשינוי יגיע, נתאקלם ונמצא את עצמנו אנשים חדשים. כבר תופסים את עצמנו בצורה שונה, רואים את עצמנו דרך עיניים אחרות. מה שנקרא באימון - עשינו שינוי בפרדיגמה. שואלים את עצמנו "איך יכלתי לחשוב פעם שאני לא שווה?", "איך יכלנו להוציא כל כך הרבה כסף על שטויות?", "איך יכלתי לחשוב שלא אמצא אהבה?".
כשהשינוי נשלם - אנחנו כבר נראה את עצמנו בצורה אחרת, כבר לא נהיה אותו האדם שהיינו בתחילת המסע. והמאמן? כמו משה - הוא לא יהיה שם. הוא לא יהיה נחוץ. הוא סיים את תפקידו, שכן המתאמן - אנחנו - כבר ממשיכים בדרך החדשה שלנו בכוחות עצמנו.


מעגל השינוי ממשיך...
עובדה היא שסיפור בני ישראל לא מסתיים בסוף יציאת מצריים. עוד יש מלכים, יש משברים, יש מלחמות, מסעות ותהפוכות. עד היום בעצם.

כך גם בשינוי - אחרי השינוי הראשון יבוא השינוי השני, וכן הלאה - השינוי הוא חלק מהחיים. חלק בלתי נפרד ממנו.  החיים משתנים כל דקה, כל צעד שנעשה יהיה התמודדות מחודשת וסבב חדש של יציאה מעבדות אחת לחירות אחרת. וככל שנמשיך ונתמיד - כך נתרגל לשינוי, נלמד לעשות אותו בצורה טבעית, ללא פחד. ללא עכבות. כמו הטבע שבכל שנה באביב מתחיל לפרוח, ללבלב ולהתחדש.


מהי העבדות שממנה תצאו השנה?
מהו השינוי המהדהד שלכם? מהו הפרעה שלכם, שאומר לכם "לא"? לאיזו חירות חדשה תצאו? מהם האתגרים, המכשולים והקשיים שיעמדו בדרככם? מהם הניסים והפתרונות שיעזרו לכם להתמיד?
ומיהו המשה - שילווה אתכם ויראה לכם את הדרך?

חג חירות שמח!


יום חמישי, 14 במרץ 2013

הזמנים הטובים שלי. ניהול זמן.


מעבר לארגון כלל בנק המשימות שלי והבנת המשימות שלי , כדאי לפעמים גם לתכנן את מסגרות הזמן הטובות ביותר שלי לביצוע.
הרי כחלק מהפעלת האג'ייל (ובכלל זה SCRUM )  , אנו עוצרים פעם בשבוע , מתבוננים קדימה ומתכננים את משימותינו לשבוע הקרוב (או לאיטראציה הקרובה). זה בדיוק הזמן בו כדאי ואפילו רצוי להעיף מבט גם לכיוון השעות והזמנים הטובים ביותר עבורנו לביצוע.

יכולים להיות שיקולים רבים ומורכבים למסגרות זמן ביצוע הטובים ביותר, הרי כל אחד מאיתנו פועל בצורה שונה עם הזמן שלו וישקול שיקולי זמן אחרים . אבל הרעיון הוא אותו רעיון.
וכמו בכל טכניקה חדשה , לא חייבים להשתמש בה אם לא צריך. היא באמת מיועדת לאלו בינינו שיש להם סוגי משימות המצריכים גם התייחסות כזו כגון: ריבוי משימות מיוחד, משימות המצריכות ריכוז גבוהה במיוחד, משימות עם יעד נוקשה וברור, משימות שיש להם תלות באחרים או במשימות אחרות. משימות שחוסמות התקדמות של  משימות אחרות ועוד....

עבור אלו שאלו את עצמכם:  מהם הימים הטובים עבורי השבוע למשימות הללו ?
מהן השעות הטובות עבורי ביום למשימות הללו?

בכל שבוע יכולים להיות ימים אחרים ושעות אחרות. או קבועות.
למשל :

האם הכי קל לי לענות לאימיילים בתחילת יום ובסוף יום? האם אלו הם הזמנים שהכי קל עבורי לתכנן את היום שלי ולסגור אותו?
ישנן משימות שימי השבוע יכתיבו לי אותן, כגון :  הכי טוב לעבוד עם אורי על עבודת השורשים שלו דווקא בשבת, בעוד שלהשתתף ב webinar הכי קל לי דווקא בימי רביעי.

רצוי לייצר לכך נראות , לאו דווקא אבסלוטית , כלומר , שעות טובות היום אינן בהכרח השעות הטובות של מחר.
ולסיכום, רגע לפני הדוגמאות :

·         התבוננו קדימה
·         זהו את אזורי הזמן הטובים ביותר עבורכם (אם זה בהתאם לאופרציה , לצרכים ,לסוג המשימה , לדחיפות , לערך הגבוהה ביותר ועוד...)
·         צרו נראות ברורה למסגרות הזמן הללו
·         פעלו לפי מה שיצא
·         בפעם הבאה בחנו את האפקטיביות של מסגרת הזמן הנבחרת
·         שנו את הדפוס והעמיקו את ההבנה על פי מידת הצורך
·         ואל תשכחו גם להנות מהדרך

ריכזתי עבורכם כמה דוגמאות :

1.   אב  , שמסמן את יום רביעי כיום הכי טוב עבורו לבלות עם בנו.

נ.ב- שימו לב לאותו אבא, בדיוק כמו בעבודה . הסימון הזה לא רק שהוא הזמן הטוב ביותר, הוא גם מייצר את המחויבות לעמוד בו.



2. השעון :השעון מייצר נראות לשעות שאני יכול לעסוק במשימה מסויימת אל מול שעות שאסור בתכלית האיסור לעשות בהן את זה.  אלו יכולות להיות שעות לימודים ועוד....


3.   הזמן הכי טוב ביום המסומן על ידי הטבלה , מתאר את ההפרעות שאני חווה ביום ועל כן יש לו ערך אמיתי המסמן לי מתי נכון לי לארגן את המשימות שלי.
4. הנה גרף שבו משתמש צייר נוף, העוזר לו לזהות שעות אור וחושך במשך היום.
 


http://mchesleyjohnson.blogspot.co.il/2013/02/light-and-time-of-day.html


5. מתי הכי נכון לפרסם פרסומים בבלוג שלי ?

ביום ראשון  שאיש מהקוראים האמריקאים לא קורא? ביום שיש שאיש מהישראלים לא קורא?



 

http://readwrite.com/2012/01/27/whens_the_best_time_to_blog_share



 
http://captico.com/when-is-the-best-time-to-tweet-blog-share-content/2011/04/tweets-day-of-week\

יום חמישי, 7 במרץ 2013

ארבעה כיוונים של ניהול רשימת המשימות שלי.

הרי  קורה מידי פעם בפעם , שאנחנו מוצאים עצמנו מכבים שריפות , רודפים אחרי משברים ומשימות דחופות וסוגרים פינות  במקום להשלים משימות חשובות שאנחנו יודעים שעלינו להשלים. אנחנו גם כבר יודעים , ושמענו מסביב שיש מליון טכניקות שי ביכולתן לעזור לנו לארגן מה לעשות עכשיו ומה אחר כך ואיך לנהל טוב יותר את הזמן שלנו. אז הנה טכניקה אחת אפקטיבית שבחרתי להציג בפניכם  על מנת להתמודד עם הקושי הנפוץ הזה – ניהול המשימות והזמן שלנו בצורה אפקטיבית.  
אחד הכלים המוכרים והחביבים עלי הוא רבוע איזנהאור . הכלי הזה משמש לניהול משימות כאשר יש לנו הרבה משימות על השולחן שצריכות להתבצע , מיד, או לטווח הארוך. הכלי הזה יעיל מאד גם כאשר אנו מוצאים את עצמנו בעיקר במצב של "כיבוי " שריפות ללא התקדמות במשימות החשובות שעל הפרק. הוא מהוותיקים והמוכרים בתחום האימון והדרכת המנהלים. אולם לא רבים יודעים כיצד לקחת אותו ולהשכיל להשתמש בו ובמסר החזק שלו ביומיום בצורה אפקטיבית.

המסר : היצמד למה שחשוב לפני שזה נהייה דחוף.

אז באו נתחיל :

1.      עיצורו והציגו  את המשימות לעצמכם בצורה ויזואלית: זהו הצעד הראשון, אפילו מבלי לדעת טכניקות של ניהול זמן,  שעלינו לבצע לקראת מצב בו נוכל להתחיל להתארגן על כל מה שיש לנו לעשות ולהתמקד במה ש ב א מ ת  חשוב במקום לרוץ ממשבר למשבר, במקום לכבות שריפות, ולמצוא עצמנו כל הזמן רודפים אחרי משימות יומיות בלתי נגמרות ונגררות. פעמים רבות , אנו עמוסים רק מכיון שלא עצרנו לרגע לחשוב האם הדברים שאנחנו מתעסקים בהם באמת כאלו חשובים שצריך לעשות אתם עכשיו?האם זה שמישהו צועק חזק לעשות משהו , באמת אומר שזה הדבר הכי חשוב לעשות כרגע?  על פני כל הדברים האחרים?  האם הם יכולים לחכות? איך יתכן שהכל דחוף?


2.      בואו נחלק את המשימות שלנו לארבעה חלקים : כפי שמתאר הציור הבא.




3.      התחילו להוסיף את המשימות שלכם אל כל אחד מארבע הריבועים על פי כמה המשימה באמת חשובה.

הפעילו שיקול דעת לגבי כל משימה. בצורה כזו, נראה בצורה ברורה יותר מה עלינו לעשות.

4.      עכשיו באמת אפשר להתחיל לעבוד ולהתחיל להשלים משימות בפשטות. על ידי מעקב אחר החוקים הבאים :




1.      היצמדו לחשוב.

לפעמים אנחנו מגלים שדברים חשובים כמו פעילויות משפחתיות(קריאת ספר לילד למשל או טיול בשדה) אינן דחופות, יוצא שהן כל הזמן נדחות. אל תשכחו שמה שלא נעשה היום עלול עוד מתישהו לבוא אלינו בהפתעה, בתחפושת אחרת  ויהפוך לבעיה בוערת של ממש , למשבר. כך שאם המשימה היא חשובה –וודאו שהיא אכן מקבלת את מקומה על פי חשיבותה ומתבצעת.

אני יודע שבא לכם מאד להגיד שיש משהו כזה או אחר דחוף. אז לא. או שהוא חשוב או שהוא לא חשוב. אתם כאן כי אתם עמוסים, ואתם לא מצליחים להשלים משימות חשובות. זה לא בושה לעצור, ואפילו מומלץ. זה עוד יותר מומלץ לקבל החלטות ולשים גבולות לגבי הדברים שחשוב לנו לטפל בהם ואלו שלא.

2.      כחלק מהצמדות לחשוב, התחילו במשימות שאמורות להסתיים בטווח הקרוב ביותר. וודאו כי תאריך היעד שלהן ברור וכי ברור גם מי מטפל בהן.

3.      אח"כ עיבדו על המשימות החשובות  הבאות בתור,(אלו שיכולות להסתיים קצת אחר כך).

4.      משימות דחופות או  שאינן חשובות אפשר להעביר לאחרים. אין כל רע בכך.

5.      וודאו כי אתם עוברים על המשימות מפעם לפעם ומוודאים שאתם עובדים רק על החשוב ולא פספסתם משימות חשובות על הדרך.

6.      ואל תשכחו להנות מהדרך.


רוצים לקורא עוד?