הגודל כן קובע. היכולת לגרום למשימה לקרות, תלוי גם בגודל שלה וגם בתשומת הלב שלנו.

מהו גודלה הנכון של משימה שיקל עלינו להביא  אותה לכדי ביצוע? איך בכלל נעריך את המאמץ הכרוך במשימה? ואיך נדע מה נכון לנו לעומת מישהו אחר שמבצע את אותה המשימה?

רבות נכתב בענין מתן הערכת מאמצים וגודל למשימות על מנת להביאן לכדי ביצוע, שהרי ההנחה הרווחת היא (ולא משנה אם היא מוטעית או לא) שכאשר אנו יודעים כמה זמן תיקח המשימה או מה המאמץ הכרוך בה יותר קל לנו לשלוט ולהבין מתי קבוצה של משימות מסתיימת. יש המניחים את אותה הנחה לגבי גודלה של המשימה. משהו כמו "תפסת מרובה לא תפסת". כאשר נדע מהו גודל המשימה הנכון לנו לעיקול יקל עלינו להעריך הגעה ליעד של המשימה עצמה או של קבוצת משימות ובטח לבצע אותה.  ישנן הרבה שיטות שניתן ליישם על מנת לגרום למשימה לקרות ולהעריך אותה לגודל שהיא לא תיהיה גדולה מידי ולא תיהיה קטנה מידי.

ישנם מאמיני KANBAN שיבקשו להבהיר נקודה אחרת עקרונית עבורם. לפיהם KANBAN  הוא קצת שונה במובן הזה היות ובגישה הקאנבנית משימות אמורות להיות בגודל פחות או יותר זהה אחת לשניה וכזה אשר מתאים לנו לביצוע. במובן הזה , הערכה של מאמץ של משימה הוא היכולת שלך להביא אותה לכדי ביצוע שלם בזמן המתאים לך. ההגעה לגודל "המתאים לנו" היא הקובעת. לכל אחד הגודל שלו שיביא אותו לבצע את המשימה ולהשלים אותה.

בכל אופן , ישנם כמה לקחים חשובים שאפשר ללמוד דווקא מפרוייקטי תוכנה.  בעולם התוכנה ישנה מעין הסכמה, שאי אפשר להימנע מלהבין את הגודל או המאמץ של המשימות העומדות בפנינו כאשר מדובר בפרוייקטים מתוקצבים עם לוח זמנים ותוכן שצריך להביא לכדי ייצור עובד. פרוייקטי התוכנה תהליך הערכת המאמץ והגודל הוא תהליך מורכב, שכרוך בלמידה מניסיון, בטעויות ותיקונים וב 'משחקי' זמן, תקציב תכולה (בעיקר תכולה). אם הזמן אנו לומדים להיות טובים בזה יותר אבל הלמידה רצופה בטעויות. אנחנו גם כבר יודעים שאנחנו תמיד טועים בהערכות למשימות הפרוייקט ובטח בתחילתו.אנו גם למדנו שהדרך הטובה ביותר להבין מהן גודלן של משימות ומאמצים המתאימים לנו היא רק על ידי פעולות של שיפור מתמיד לאורך זמן. אבל מה שבטוח הוא , שכאשר אנו עובדים על משימות קטנות, זו התחלה מצוינת לגרום להן לקרות וכך לכל הפרוייקט כולו.

אם כך , איך אנו מאזנים את גודל המשימות שלנו עבור עצמנו? עבור הילדים והמשפחה?

התשובה היא , כמובן . זה תלוי.

ברור שהשימוש באג'ייל וקאנבאן בבית הוא מאד שונה מהשימוש שלו בעולם התוכנה , בטח ובטח כשמדובר בהערכות של גדלי משימות וזמנים. אחרי הכל, אנו לא מצפים מהילדים שלנו לתת לנו הערכת זמנים כמה ייקח להם לסדר את המיטה או מתי בדיוק יסיימו שיעורים. (אני מאד מקווה שאתם לא מבקשים את זה מהם..)  אבל מה שאנחנו כן יכולים זה ללמד אותם \ה לחלק את המשימות שלהם לגודל כזה שיהיה קל לעיקול, קל לביצוע, פחות מפחיד ויגיע לכדי סיום.
השוו משימות על מנת להבין איך הילד תופס את גודלן במושגים של 'גדול' ו 'קטן'.

במצבים שבהם יש לנו לוחות זמנים ותקציב, רצוי מאד שנהיה מדויקים כמה שאפשר (לא יותר מידי כמובן). למשל מורה שצריך לבדוק מבחנים, או תלמיד שצריך ללמוד בזמן מוגבל למבחן אוניברסיטאי הייתי אפילו זורקת כמה גרפים לצורך מיקוד. גם פגישות זה משהו שאנו מערכים בצורה מדויקת פחות או יותר ,למשל אםנניח כי כל פגישה אורכת 45 דקות ואיזה הפסקה קטנה של 15 דקות בין פגישות נוכל  לנבא מתי נסיים. אבל באמת שלא צריך כזו רמה של הערכה כאשר מדובר במשימות של הילדים שלנו בבית.

למעשה, מספק  שנגיע להבנה של גודל משימה על פי מה שנכון לנו ולילד לביצוע בזמן נתון שגם הוא סובייקטיבי עבורנו בלבד.

הנה כמה טיפים אשר יעזרו לנו להבין גודלן של משימות (וכמובן יביאו ביתר קלות לכדי עשיה).

1.      צרו את רשימת המשימות שלכם וודאו שהיא גלויה ונראית לעין.

הנראות גורמת לדברים לקרות. רשימת המשימות לא צריכה להישאר בראש, העלו אותה על גבי לוח. ככה אחרי שרואים יותר קל לארגן את הדברים ולקבל החלטות ובטח ובטח להבין איזו משימה גדולה יותר או פחות או בהשוואה בין למשימה אחרת.

2.      העריכו את המשימות שלכם לפי שלשה סוגי גדלים כללים:

קטן

בינוני

גדול

**גדול מאד- אופציונאלי אך לא רצוי

פעולת ההערכה בשלב זה משמשת בסה"כ כמאגר גדול של משימות שכל מטרתו הוא לאפשר לנו לזהותו להפריד משימות לגדלים שונים. כחלק מהנראות, אתם יכולים לייצר שלוש עמודות על גבי הלוח ולמקם את המשימות על פי העמודות המתאימות, או אולי לתת לכל גודל צבע שונה. העיקר שתוכלו לראות את ההבדלים.

3.      הקשיבו ולימדו

זוכרים כשהייתם ילדים, מקומות נראו לכם מאד גדולים בטח יותר מאשר הם נראים לכם היום? ככה ילד רואה גם משימות. הרבה יותר גדולות ממה שהן נראות לנו. דברים שנראים לנו קטנים ופשוטים יכולים להראות לילדים מאד גדולים. לעיתים כי חסר להם מידע, או ליווי או כי ככה זה בעיניהם. ועל כן, הקשיבו ושאלו שאלות על מנת להבין את גודלה של המשימה בעיני הילד.

מהי משימה קטנה? מהי משימה גדולה ? מה עושה אותה גדולה?

4.      ברגע שהמשימות החשובות ביותר נמצאות על גבי הלוח , חלקו משימות גדולות לחלקים קטנים יותר.

למשל, כמו הדוגמה הבאה.

5.      בשלב העשייה – היצמדו למשימות שהן קטנות או בינוניות וסדרו את המשימות שלכם לפי סדר עשיה.

6.      בחרו משימה או שתיים ויאללה תתחילו לבצע. גם את הדרך כשאי שתשתקפו על גבי לוח המשימות.

7.      כאשר משימה גדולה מידי מגיעה אל תור העשייה , אל תפחדו לפצל אותה.

8.      לא כל משימה בבית חייבת הערכת גודל. למעשה, רוב המשימות אינן חייבות הערכת גודל.

למשל, נניח ויש לנו יומיים ללמוד למבחן בחשבון, אזי הפיצול למשימות יעשה בצורה מאד גסה. מה ילמד היום ומה מחר. אפשר אז, לדון בכל משימה ולהבין אותה אם היא שייכת ליום הראשון או ליום השני ולתת גדלים רק למשימות שנראה לנו שיצטרכו גדלים.

בקיצור , באו ננסה לשמור על הדברים פשוטים.

הערכת גודל יכולה להיות "רק מספיק" על מנת שנוכל להתחיל לעבוד. לא צריך לחפור יותר מידי לפרטי פרטים אן להעריך בצורה מדויקת שעות ודקות. אחרי הכל, מדובר בילדים ולא בעובדי הייטק. שלשה גדלים של 'קטן' 'בינוני' ו'גדול' יכולים להספיק.

9.      מה שיגרום למשימות לקרות במקרה והן מחולקות ככה זה בעיקר המעורבות ההורית, השיחה. ילדים אוהבים שאנחנו מדברים איתם, מתייחסים למה שיש להם לעשות, עוזרים להם להבין דברים. כך שבעוד הטכניקה הפשוטה הזו תעזור להם להבין טוב יותר את המשימה אולי אף לנטרל חרדה ותמקד אותם במה שחשוב מה שיקדם עוד את העשיה זו השיחה אתנו.

10.   ואל תשכחו גם ליהנות מהדרך.

איך להחליט כקבוצה מה לעשות , כך שכולם יהיו מרוצים ולהגיע לכדי ביצוע?

אין זה פשוט לקבל החלטות כך שכולם יהיו מרוצים, הרי כמו בכל קבוצה, כשיש לנו המון דברים לעשות ואנחנו צריכים להחליט מה בא קודם ומה אחר כך ,כמות הדעות והאפשרויות יכולה להיות גדולה ממספר החברים בקבוצה. סרבול, משיכת ההחלטה, קבלת החלטות לפי "מי צועק חזק יותר" היא דפוס  די נפוץ . ובכן,  גם את זה אני סבורה ניתן לעשות בצורה יעילה וקצרה יחסית באמצעות לוח וכמה כלי אג'ייל פשוטים.

קודם כל , אני סבורה שהצורה הטובה ביותר להגיע בקבוצה להסכמה היא להחליט ביחד. אני לא מחליט לבד ובטח שאיני מאמינה בהחלטה של מנהל ובעקבותיה "הנחתה" של החלטה זו על חברי הקבוצה (בעבר כתבתי פוסט המתייחס גם לנושא של חשיבות ההחלטה כקבוצה). יש בהחלטה כקבוצה המון העצמה. יש בה  גם בכדי להביא למיקסום המוטיווציה לביצוע על ידי כך שנאפשר לצוות , לכיתה או למשפחה להחליט ביחד. עם כל הקושי שבזה הסיכוי שכולנו נצא עם משהו טוב עבורנו גדול הרבה יותר מאשר שכמנהלים\מורים עוד ננחית על הסובבים אותנו את החלטותינו.

אולם, קל להגיד, אך קשה לביצוע. ישנם כל כך הרבה דברים שצריך להחליט לגביהם ,הרי הרבה יותר “קל וקצר” יהיה להחליט לבד לא?! למה לבזבז לכולם את הזמן? הרי גם ככה אין לנו הרבה זמן. יהיו כאלו שיגידו שקבוצת תלמידים או קבוצת עובדים או בטח ובטח קבוצת ילדים, אינם מסוגלים לקבל את ההחלטה "הנכונה".

אם כך, איך עושים את זה?

באו נדמיין כיתה של תלמידי כיתה ח שקיבלו אחריות חברתית בה הם צריכים לבחור מתוך מגוון רחב של פעילויות אפשריות שתי פעילויות חברתיות להפעלה בביה"ס. המטרה היא שהפעילות החברתית תועיל לביה"ס וכמובן תזכה אותם בפרס קבוצתי. אבל שוב, הנה הקאטצ'. ומה אם הם לא יזכו  בפרס המובטח? גם אז, היינו רוצים שלפחות יהנו , שיתרמו לביה"ס וישיגו את תחושת ההצלחה שקשורה בפעילות שהם בחרו לעשות.

אני אציג טכניקה ,שהיא בעצם סוג פשוט של סיעור מוחות ,שאנו משתמשים בו באופן תדיר עם קבוצות של עובדים כשאנו באים לבצע שינוי כזה או אחר או לעזור בקבלת החלטות. למעשה , אני אפילו זוכרת ששיחקנו בזה בתנועת הנוער.אז למה לא לנסות את זה גם בכיתה או בבית ?

1.      נבקש מכל חבר קבוצה להציע שני רעיונות ולרשום אותם על גבי פיתקית נדבקת .

לצבוע בצורה אומנותית את גדר ביה"ס

לבנות פסיפס בלובי שמשקף את ערכי ביה"ס

לנקות את אזור העצים

לערוך מסיבה במהלך אחת ההפסקות

להעביר "שעת כיף" לתלמידי כיתות א

לבנות בית קפה ליום ההורים הקרוב.

2.      כאשר כל חברי הקבוצה מסיימים ,נבקש מכל חבר קבוצה  להציג את הרעיון שלו ב 10 שניות בלבד, להגיע אל הלוח ולמקם את הרעיון שלו על גבי הלוח על פי מה שנראה לו סדר החשיבות של הרעיון שלו.

3.      במקרה וליותר מחבר קבוצה אחד יש את אותו הרעיון, הם מוספים פתקית ,לפתקית שכבר נמצאת על גבי הלוח.

** לאיש אסור להתנגד או לבקר או להסיר רעיון המוצג על ידי אחד מחברי הקבוצה .גם אם הרעיון נראה קשה, ארוך, לא ישים, מסורבל , לא מתאים וכ"ו

**נראות היא כלי מצויין לגרום לדברים לקרות, אל תוותרו עליו. דאגו שכל מאגר הדברים שהיינו רוצים לעשות, נמצא  על גבי לוח וכולם רואים אותו ובעלי יכולת להתייחס אליו בצורה קלה. בקיצור – שימו פתק על הלוח.

4.      הצעד הבא , יכול להעשות בשתי דרכים :

·         הרעיון שקיבל את מירב הפתקים וממוקם הכי גבוהה - יבחר.

·         אפשר לבקש מכל חבר קבוצה לדרג שני רעיונות עיקריים מ 1-5(או כל סוג של ניקוד שתרצו). הרעיון שיבחר יהיה זה שיקבל את מרב הנקודות.

5.      השלב הבא יהיה מרעיון – >לביצוע. היכנסולדיוןסביב הרעיונות וייצרו מכל רעיון נבחר רשימת משימות פרקטיות שיש לבצע.

6.      כעת בידקו שוב את המאמץ הכרוך בישום הרעיון שנבחר לעומת המאמץ שמצוי ברשותכם (משאבים של זמן ,כסף , יכולות , מיומנוות ועוד). שאלו את עצמכם האם אנחנו עדיין רוצים להפעיל את הרעיון הזה?

7.      כל מה שנותר לנו כעת הוא לייצר נראות למשימות שלנו, לרשום על הלוח את שמות שלוש עמודות התהליך הביצועי (לעשות, בעשיה, הסתיים) , לבחור את המשימות הראשונות לעשיה ולצאת לדרך.

**מקמו את המשימות לביצוע  בחשיבות הגבוהה למעלה ברשימה ואת כל השאר במאגר משימות והתחילו לבצען אחת אחרי השניה.

8.      והעיקר , אל תשכחו להנות מהדרך.

ומה השגנו :

·         דיון פתוח

·         כולם חלקו רעיונות והרעיונות של כולם עלו לדיון בצורה כזו או אחרת

·         בחרנו את משימותנו כקבוצה

·         אנחנו יכולים לשנות את דעתנו על סמך מידע חדש וגם אחרי שכבר בחרנו רעיון .. וזה בסדר.

·         אנחנו יכולים לעשות את אותו דבר בדיוק בכל פעם שיש לנו ערימה של דברים לבצע או רעיונות ליישם כמו : תכנון טיול ,תכנון יומולדת  ועוד.

·         כמובן שיש יותר מדרך אחת להגיע לאותה התוצאה. רק תיהיו פתוחים לדעת את זה.

לדוגמה : תכנון טיול לסאן דיאגו:

לא רק מודל 'אפרת'.. איך הופכים התנהגות רצויה להרגל ? מתאוריה לביצוע.

הדרך בה אנו מפרשים את המציאות יש בה להכתיב את הדרך בה נתנהג , נגיב ונרגיש. כאשר נפרש אירוע כמאיים יתכן ונתקוף  או נברח, נחוש פחד או חרדה, בעוד שמישהו אחר סביב אותו אירוע בדיוק , לא יחוש איום כלל.

מודל אפרת הינו מודל שכיח ביעוץ , במערכת החינוך באימון ובפסיכולוגיה... זוהי טכניקה לשינוי התנהגותי על ידי כך שהיא  מאפשרת לנו ליצוק פרשנות לאירועים ולבחון פרשנויות אלטרנטיביות. על ידי כך , המודל מאפשר לשנות תפיסות, בעקבותיהם תגובות ורגשות הקשורות לאירוע.  אולם השימוש במודל סביב ארוע ספציפי אינו מספיק. יש צורך לייצר שינו לטווח הארוך ולייצר את תוצאות השימוש בכליהחשבתי להרגל. בפוסט זה נשתמש ב'אפרת'  כדוגמה ל"איך ניתן לקחת כל טכניקה חינוכית או התנהגותית ולמנף את השינוי המוצע בה להרגל, לדרך חיים באמצעות טכניקות אג'יליות" .

http://eli-avrahami.com/Page.aspx?pID=42

כאשר נתקלתי שוב לאחר שנים במודל אפרת, היה זה באחת משיחות היעוץ בביהס של בני. אני מודה, השיטה תפסה אותי שוב כמו שתפסה אותי בעבר. אבל גם הפעם  הרגשתי כי השימוש בה אינו ממצה את פוטנציאל השינוי שיש לטכניקה הנפלאה הזו להציע. הרגיש לי שאנחנו מפספסים ושיש ביכולתנו  להשיג יותר מהטכניקה הזו ממה שאנו משיגים ממנה היום.

רגע לפני שנכנס לאג'ייל ולדרך בה הוא ממנף מודל תאורטי אל תוך עשיה ושינוי מתמיד בואו נסקור את המודל עצמו בקצרה .

מודל אפרת מורכב מכמה שלבים :

1.      הבנת האירוע.

א- אירוע :  מה קרה במציאות? מה הייתה השתלשלות האירועים?

פ- פרשנות :  מה הפרשנות שנתתי לאירוע? מה אמרתי לעצמי במהלך, או בתום האירוע? האם האירוע היה טוב, רע או ניטראלי?

ר- רגש :  איזה רגש התעורר בי בעקבות האירוע? איך הרגשתי אחריו? כמה זמן הרגשתי כך אחרי האירוע?

ת- תגובה - מה עשיתי בעקבות האירוע? כיצד פעלתי? איך השפיע עלי האירוע?

חשוב להבחין כי מקורו של הרגש הוא בפרשנות שנתתי לאירוע – ולא באירוע עצמו. הפרשנות שלי היא זו שיצרה את הרגש שלי, והוא זה שהוליד את תגובתי. חשוב לייצר את ההבחנה הזו עוד טרם נציע פרשנות אלטרנטיבית.

2.      פרשנות אלטרנטיבית ואיזה תגובה הייתה מתעוררת בעקבותיה.

לא קל לשנות פרשנות כי היא טבועה עמוק בצורת החשיבה שלנו ,באירועי עבר ובערכים שקיבלנו מהסביבה.

אז מה עושים בכדי לשנות פרשנות?

נשאל שאלות:

-          למה לדעתך זה קרה?

-          האם זו עובדה או פרשנות?

-          האם נוכל להציע פרשנות נוספת?

-          ועוד

למשל :

ילדה אחת אמרה שהחולצה שלי לא יפה. אז הרבצתי לה.

ילדה אחרת אמרה שהחולצה שלי לא יפה , נתתי לה נשיקה.

 למה? מה ההבדל?

מה חשבתי כשהיא אמרה לי?

מה הרגשתי בכל ארוע?

למה הרגשתי שונה והגבתי שונה בין שני ארועים זהים?

ועוד...

אז מה הבעיה עם מודל אפרת?

אין כל בעיה, ויש המון בעיות. כמו בכל מודל. היינו רוצים לייצר הפנמה, שיפור והטמעה של השיטה. האם אנו באמת מצפים בעיקר מילד, שידע לשנות דפוסי חשיבה ובעקבותיהם התנהגות בעקבות אירוע יחיד אשר בו  הדגמנו לו איזה כלי תאורטי כזה או אחר?  גם עם מבוגרים זה לא יקרה.

היינו רוצים שתתרחש למידה שתחזיק. היינו רוצים שתתרחש הפנמה ושינוי ארוך טווח.  הפעלת מצע תאורטי כזה או אחר באופן חד פעמי או סביב אירוע בעיתי כזה או אחר יש לו ערך מקומי, זמני ומוגבל בלבד.

וכאן בדיוק נכנס האג'ייל לתמונה. הכלים האג'יליים יש בהם לספק לנו כהורים או כאנשי מקצוע את היכולת לגרום לדברים לקרות. להפוך אירועים בודדים ללמידה אמתית ומתמשכת, להנחיל שינוי והרגלים ולייצר הפנמה. ל'אפרת' יש קשר לא מועט עם שיטות אג'יליות. שניהם מדברים במונחים קוגניטיביים ומדגישים את הצורך בשינוי והצורך לגרום לדברים לקרות . אם ניקח מספר כלים מועט מהשיטה האג'ילית נוכל להגיע למגוון רחב של תגובות אלטרנטיביות לאירועים ולייצר הפנמה של צורת חשיבת 'אפרת'.

למעשה 'אפרת' הוא רק דוגמה ל"איך ניתן לקחת כל טכניקה חינוכית או התנהגותית ולמנף את השינוי המוצע בה להרגל , לדרך חיים באמצעות טכניקות אג'יליות" .

אז איך תראה 'אפרת' עם כלים אג'יליים ?

1.      נייצר נראות. לנראות יש את הכוח לגרום לדברים לקרות . כשאני רואה, יש סיכוי גדול יותר להתייחסות , לתגובה ולשינויי בכיוון הרצוי.   שקפו את הקושי ואת נתיב הפתרון.

כאשר הלוח מחזיק עבורי את אירועים ,קל לי יותר להשתחרר מהם. אני לא מעמיס על הזיכרון אלה חוזר למקום מסודר ומאורגן על מנת ללמוד ולהשתפר.

קחו לוח, שקפו את נתיב  הניתוח

2.      פעיל לעומת סביל. הילד או המבוגר שנדרש להגיב לאירוע או להבין את האירוע הוא הפעיל בהגדרתו ובשינויו. הוא זה שיבחר אירוע להתייחסות, הוא זה שישקף אותו על גבי הלוח, הוא זה שיעקוב אחריו וירשום את ההתנהגות הצפויה. לא המורה, לא המבוגר אלה בעל האירוע.

3.      התמקדו באירועים אשר התרחשו בעבר הקרוב. ביום שעבר למשל. לא רק באירועים "רעים" אלה גם בכאלו שהתגובה בהם הייתה טובה.

4.      מגוון של אפשרויות מאפשר התייחסות מגוונת ולמידה מגוונת.  על הלוח צריכות להתקבל רשומות עם אוסף של כמה אירועים , כמה פרשנויות וכמה תגובות.

5.      תקשורת: בחרו בכל יום אירוע והקדישו 10 דקות לניתוח האירוע. התאמנו ונתחו אירועים באופן יומיומי.

6.      שיפור מתמיד- לימדו מאירוע לאירוע. לכל אירוע יש תגובה ופרשנות, אולם כאשר מספר אירועים מוצגים על גבי הלוח ניתן בקלות ללמוד מאירוע לאירוע ולייצר שיפור כבר באירוע הבא.

7.      הציבו יעדים. יעדים קצרי טווח, ליום הבא, לאירוע הבא, לשבוע הקרוב ובחנו אותם אל מול התגובות. מה כדאי לעשות אחרת בפעם הבאה?

למשל אם כשמציקים לי אני מתכוון להיות קיר (קיר = לא מגיב, כי קיר לא יכול להיעלב, נכון ?!) אז אני אבקש מבעל האירוע לשים לעצמו יעד כגון: כמה פעמים השבוע אני חושב שאני אוכל להיות קיר? 1, 2, 3 ? ואני אבחן את היעד ההתנהגותי הזה.

8.      יישום-  אל תתמקדו בלמידה תאורטית. צאו והתאמנו. יישמו את המסקנות כבר באירוע הבא. יתכן ותרצו ליצור אירוע על מנת להתאמן. למידה מאירוע בודד ללא יישום יש לה ערך זמני ומוגבל.

9.      מטעויות לומדים. עבדו בחלקים קטנים, נתחו אירועים קטנים. באירועים קטנים ישנן טעויות קטנות, פחות כואבות. ייצרו המון טעויות קטנות. מטעויות לומדים.

10.  ואל תשכחו ליהנות מהדך.

מקורות וקריאה נוספת :

http://eli-avrahami.com/Page.aspx?pID=4

מכון אדלר - אפרת

http://en.wikipedia.org/wiki/Affective_events_theory

http://www.selfgrowth.com/articles/situation_response_outcome.html

http://www.k6edu.com/4thgrade/social_studies/events-reactions-feelings.html