ג'לי - אימון דרך חשיבה אג'ילית

‏הצגת רשומות עם תוויות אג'ייל. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 4 באפריל 2013

השינוי הוא ההרגל החדש - אימון אג'ילי / שירלי רונן הראל ואבי נפרסטק

כפי שפורסם במגזין לקהילת המאמנים בישראל , מרץ 2013

מזה כמה שנים מתרחשת בעולם ההיי-טק מהפיכה בשם אג'ייל. אג'ייל (Agile) היא גישת עבודה שנכנסה לעולם הייטק בשנת 2001 והכניסה לסדר היום של העובדים כלים פשוטים להפליא הממנפים את היכולות הטבעיות שלהם, מעצימים אותם ונותנים להם מוטיבציה להמשיך ולצמוח. כלים שיש בהם השראה, מכוונים לעשייה איכותית שמביאה לתוצאות. אחד המנועים ליצירת השינוי הזה הוא האימון האג'יילי (Agile Coaching) - שמשיק לתחומי האימון האישי, אימון מקצועי, אימון מנהלים ובעצם לאימון באשר הוא אימון - מנוף לצמיחה.
אחת הבעיות הגדולות בהייטק היא העלויות האסטרונומיות - כל פרוייקט עולה הון תועפות, כל עיכוב עולה כסף ומסכן את החברה באיבוד לקוחות פוטנציאליים או הזדמנויות עסקיות - לפעמים פספוס של הזדמנות כזו יכולה לגרום לחברה להתפוגג כליל.

אחת הבעיות הגדולות בהייטק היא העלויות האסטרונומיות - כל פרוייקט עולה הון תועפות, כל עיכוב עולה כסף ומסכן את החברה באיבוד לקוחות פוטנציאליים או הזדמנויות עסקיות - לפעמים פספוס של הזדמנות כזו יכולה לגרום לחברה להתפוגג כליל.

בנוסף, קצב השינוי בטכנולוגיות הוא מהגבוהים שהיו אי פעם בתולדות התעשייה - טכניקות ושיטות שהיינו מומחים בהם לפני שנה, כבר לא מצדיקות את עצמן היום. יש צורך מתמיד בלימוד דברים חדשים, בעמידה בחוד החנית הטכנולוגית והעסקית. אי אפשר עוד לחכות כמה חודשים לתוצרים, צריך לעבוד מהר. צריך להתרגל לשינוי, ולא סתם להתרגל אליו, צריך לקבל אותו כאורח חיים, כמציאות החדשה שלנו. לקוחות לא מחכים, הם משנים את דעתם כי עולמם משתנה, והיצרנים חייבים להכיר בכך ולפתח שיטות כדי להתרגל לשינוי.

אחד הדברים שאנחנו עובדים עליהם באג'ייל קואוצ'ינג הוא צימצום הסיכונים הללו, והקניית יכולות לצוותים להגיב במהירות לשינויים, להשתפר ולהפנים שיטות עבודה שמשתנות בקצב באמת מסחרר. קצב השינוי בעולם רק הולך וגדל. כדאי שנתחיל להתרגל לזה!

הצורך בפיתוח הרגלי למידה והסתגלות לשינויים נמצא בשורש כל תהליך אימוני - אם הוא של תכניתן שצריך להתמודד עם מערכות הפעלה חדשות, אם של הורה שצריך להתמודד עם שינויים בצרכים של ילדיו ובתפקידו כהורה, ואם בדיאטה, הפסקת עישון, שינוי בהתמודדות עסקית וכן הלאה.

השינוי והצורך האנושי להתמודד איתו - הוא אוניברסלי. כולנו כמאמנים מכירים את הצורך הזה, ובעיקר את הקושי שיש למתאמנים שלנו לא רק ללמוד ולהבין מה הם צריכים לשנות - אלא בעיקר לשמר את השינוי הזה, שלא יתפוגג תוך שבוע וחודש אלא יהפוך להרגל לחיים חדשים. וזה בדיוק מה שאימון אג'יילי עושה - עוזר למתאמנים לשנות הרגלים ישנים בצורה אפקטיבית ומהירה, לצאת מאזור הנוחות ולהפוך את ההתמודדות עם השינוי להרגל החדש.

אז מה אנחנו לומדים מאג'ייל שיכול להיות אקטואלי לאימון האישי? בין השאר:

● יצירת קצב קבוע (Cadence), או דופק קבוע (HeartBeat)) - אג'ייל מלמד אותנו לייצר דופק של עשייה תמידית - הצבת יעדים, הליכה לקראת המטרה באופן מיידי, הפקת לקחים והצבת יעד חדש. וחוזר חלילה, במקצב אחיד. "סבב" כזה של הצבת יעד-הליכה למטרה-לקחים-ויעד חדש אורך בתעשייה האג'ילית בין שבוע לארבעה שבועות, ובמשימות נקודתיות מבצעים את זה בקנה מידה קטן - לעתים כל התהליך לוקח שעה או אפילו מספר דקות.

ה"סוד" שמאפשר התמדה בכך לאורך זמן הוא שמירה על אחידות המקצב. צוות שנכון לו לעבוד במקצב של סבב כל שבועיים, ייטיב אם ימשיך בדיוק באותו המקצב לאורך זמן. לא מתפתים "לשנות מקצב" - גם אם יש לחץ לסיים משהו דווקא תוך שבוע וחצי. באג'ייל למדנו ששינוי במקצב כמוהו כמו שינוי בקצב הלב - בטווח הארוך מחיר הזעזוע גבוה מהתועלת המיידית שאנו עשויים להפיק.

● ניראות (visualization) - היא מפתח. דברים קורים כשרואים אותם. אנו נראה את כל מה שעומד בפנינו וננהל אותו. לפעמים נציב לוחות, ופתקים צבעונים המסמלים את הדרך והיעדים שהצבנו. ונייצר שקיפות מלאה עבור עצמנו וחברינו לדרך.

באג'ייל למדנו איך לשקף בצורה ברורה ובלתי ניתנת להתעלמות (Big Visible)
- תהליכים, הלכי רוח, סדרי עדיפויות, בעיות ופתרונות. השימוש בלוחות ניראות (Visibility Charts) וב"מקרני מידע" (Information Radiators) הפך לדבר שבשגרה בצוותים אג'ייליים. לא תמצאו אותם מסתכלים בצג המחשב ומחפשים קובץ עם רשימה של משימות, אלא עומדים ביחד מול לוח ענק על הקיר, שבו רואים את המשימות, התקלות, המכשולים, החוזקות של הצוות והחזון המשותף שלהם. בצורה גדולה וברורה, לעיני כל, מתוך אווירה של אמון, תמיכה הדדית, והנעה משותפת לפעולה (Team Spirit).
הוא מאפשר העצמה של העובד, ומאפשר לו לגלות ולהמציא בעצמו את הדרך הטובה ביותר שבה הוא יוכל לתפקד. זה לא פשוט כמו שזה נשמע - יש צורך בהצבת מסגרות תומכות וגבולות ברורים - וכאן תפקיד המנהל מתהפך ב- 180 מעלות - ממנהל שאומר לעובדים שלו מה לעשות (MicroManaging) למנהל שמגדיר תחומי אחריות, תומך, מגן על העובדים מפני הפרעות ומאפשר להם להוציא מעצמם את המקסימום (Servant Leadership).

**

**

באימון האג'יילי האישי אנו עושים שימוש בכלים דומים - כדי לעזור למתאמן לנהל את תהליך השינוי שלו. השימוש בלוחות ניראות מאפשר לשינוי להפוך להרגל שניתן להתמיד בו אורך זמן.

● שגרה של שיפור מתמיד (Kaizen)- הרעיון בשיפור המתמיד הוא קודם כל, לעשות את זה כל הזמן, ובמנות קטנות. הוא יעיל במיוחד כאשר מסגלים שגרה או איך שאנו אוהבים לקרוא לזה, דופק, שבו בוחנים את העשיה שלנו כל הזמן.

באג'ייל יש תהליכים מובנים שנקראים Retrospective - זוהי מעין "פגישת אימון" קבוצתית בת כשעה, שמתקיימת פעם בשבוע/שבועיים (בהתאם למקצב של הצוות), מנוהלת על ידי מאמן (או Scrum Master - סקראם מאסטר). מטרת הפגישה היא לאפשר לצוות - ביחד כצוות - להגדיר לעצמו מטרות ויעדי שיפור - בתהליכי העבודה שלהם, בהתנהלות הבינאישית, בהתמודדות עם מכשולים ובעיות, ובעצם בכל דבר שהם מזהים כתורם או כמפריע להתנהלות היעילה שלהם ביחד כצוות.

באימון האישי האג'יילי אנחנו גם מפעילים שיטות דומות ליצירת דופק של התקדמות, שיפור ופתרון בעיות אצל המתאמן. הופכים את השיפור עצמו - להרגל לחיים.

● הערך כמניע (Value Focus) - על מנת לזהות את הערך עבורי, אני אסגל גישה שבה אני אחשוב על עצמי כעל הלקוח שכספו יקר ודרישות האיכות שלו גבוהות, אולם גם כעל ספק, ואתן לעצמי את השרות הטוב ביותר עבורי.

הצבת העצמי (כמנהל מוצר, או כאחראי באופן כלשהו לתת שירות) בנעליים של הלקוח שלי - זהו עיקרון נהוג ונרכש בתחום האג'ייל. זה מאפשר לנו לחשוב כמו הלקוח ולקבל החלטות - לפעמים לא פשוטות - שמשרתות בסופו של דבר את הלקוח, כנגד לחצים אחרים המופנים כלפינו - מהנהלה, משאר בעלי עניין, ובעיקר - מעצמנו. באג'ייל פותחו כלים וטכניקות מובנות להגדיר את צורכי הלקוח מנקודת המבט של הלקוח עצמו.

באימון האג'יילי האישי אנחנו מיישמים את אותו העיקרון - זיהוי הערך האמיתי עבור המתאמן בכל החלטה או בכל כיוון התקדמות, מתוך מטרה להגיע - ומהר - לשורש העניין, למה שהמתאמן באמת רוצה וצריך בחייו.

● הליכה בצעדים קטנים - (Baby Steps) קטן יותר, קל יותר לשליטה, קל יותר לטעות וקל יותר לתקן.

שינוי אפקטיבי ויכולת לגרום לדברים לקרות n,rjaho הכי טוב - מניסיוננו - בהדרגה (Incremental) ובהבנה נכונה את האירועים מול המציאות המשתנה (Feedback Loop).

דופק אג'יילי (שמוזכר למעלה), במנות קטנות מייצר את היכולת להתמודד עם שינויים, להשתנות איתם וללמוד.

הדופק הזה, במנות קטנות, יוצר זרימה של עשייה, שיגרה, אולם שיגרה מיוחדת ומעניינת שמייצרת תחושת הצלחה. ברגע שנתרגל, השגרה תהפוך להיות חלק מאיתנו. והשינוי לחלק מההרגל.

● אני מארגן ומנהל את עצמי, ואני לומד לעשות את זה גם לאחר מכן, לא רק עכשיו באימון.

הרעיון של ניהול עצמי וארגון עצמי (Self Organization) הוא מהותי באג'ייל -

עקרון הניהול העצמי, קבלת החלטות ולקיחת אחריות עליהן (הן על ההצלחות והן על הכשלונות) - הוא חלק מהותי גם באימון האג'יילי האישי - בהתנהלות של המתאמן בתהליך האימון, כלפי עצמו בחיים וכלפי הסובבים אותו.

ועוד ועוד...כל כך הרבה.... ישנה תשתית שלמה בלב ליבו של האג'ייל שבסופו של דבר מאפשרת עשייה וצמיחה תמידית. שיפור מתמיד. שיפור מתמיד כהרגל לעבודה ולחיים.

אז מה הלאה?

את הידע, השיטות והתפיסה האג'יילית אנחנו לוקחים עכשיו אל העולם של האימון האישי - במיזם שנקרא ג'לי - אימון אג'יילי. זוהי כתבה ראשונה בסדרה.

אתם מוזמנים לקרוא עוד על אג'ייל ואימון אג'ילי - בבלוג שלנו, ב- SCOOPIT

וכמובן ליצור קשר!

תוכלו גם לקרוא בספר שאנחנו כותבים כרגע על השיטה - המיועד למאמנים אישיים ומכיל "ארגז כלים", שלקחנו מעולם האימון האג'יילי בהייטק והתאמנו לעולם האימון האישי.

והעיקר.. אל תשכחו ליהנות מהדרך - זה גם אחד העקרונות החשובים באג'ייל.

שירלי רונן הראל ואבי נפרסטק - שניהם מאמנים אישיים ופעילים זה שנים רבות בתעשיית ההייטק. חברים בקבוצת Agile Life ששמה לה למטרה לקחת את האג'ייל לתחומי חיים אחרים (חינוך,אמנות, חברה ועוד), ושותפים בפרוייקט ג'לי - אימון אג'ילי - שמיועד להביא את האג'ייל לעולם האימון האישי.

יום שישי, 29 במרץ 2013

איך לבנות את לוח המשימות של הילדים ב 10 דקות?!

חומרים :

v פתקים דביקים

v צבעים , טושים ,עפרונות

v לוח , או חלון גדול

נתחיל פשוט:

v הציגו את הרעיון לילדים

v זכרו שזה אמור להיות משחק בכיף

v עודדו את הילדים לקחת חלק פעיל בפעילות (הם בונים את הלוח , רושמים את המשימותוכ"ו)

v התחילו עם הלוח הכי פשוט שאפר.

שלוש עמודות

o לעשות

o עושים

o הסתיים

הוסיפו משימות ללוח

v רק אחת או שתיים , הכי פשוט שאפשר

v הגדירו עדיפות או סדר עשיה למשימות והעבירו אותם על גבי הלוח על פי הסדר המתאים.

מישכו משימות על גבי הלוח על פי מיקומן בתהליך העשייה.

v מ"עושים" ל "בעישיה".

v Pull – Not push :הילדים מושכים משימות (לא "דוחפים להם משימות שיעשו אותם).

אפשר להוסיף גם עמודת "מעצור" אם רוצים. במקרה ויש משימות תקועות שאי אפשר להמשיך ביצוע לכדי סיום.

ואל תשכחו להנות.

תודה למשפחת K על התמונות הנהדרות.

יום חמישי, 14 בפברואר 2013

באג'ייל , אנחנו מלמדים את הילדים למשוך (במקום שידחפו אותם).

האם הבעלות על המטלות של הילדים שלכם נמצאת אצלכם, ההורים? האם אתם אלו שמסדרים לילד את תיק בית הספר? מסדרים עבורו את שולחן העבודה? אולי מתאמים מפגשי חברים עם הורים של חברים? מכינים שיעורי בית ? אם כן , אתם במצב דחיפה. לא כיף בכלל.

בצורה הכי פשוטה :PULL = משיכה אקטיבית. הכוונה היא לפעילות שאנו בוחרים לקחת על עצמנו, במקום פעילות שאנו באופן פאסיבי מקבלים על עצמנו. זהו עקרון אשר מאחוריו עומדת אקטיביות, אחריות ובעלות על פעילויות .

**Pull system : בפן המקצועי ההנדסי זוהי מערכת של חוקים ועקרונות שקיימת בעולם ה LEAN וה KANBAN. לאלו שממש מתעניינים בפרטים של המערכות הללו , בצורת הייצור של טויוטה, קוי ייצור ועוד צרפתי כמה קישורים בסוף הפוסט.

כמו בכל פעילות אג'ילית, כאשר אנו מעבירים אותה מפסי הייצור להיות פעילות אישית או עם בני המשפחה, הכול, מסתבר הרבה יותר פשוט. ואני אתעקש לשמור את זה ככה. במקרה כזה ה PULL מייצג את הציפיה שלנו מהילד ומעצמנו להיות אקטיביים. אני אצפה מהילד לקחת אחריות על המטלות שלו, לבצע אותן מבלי לחכות שהורה יגיד לו לעשות אותן או מבלי שההורה יהיה עסוק רבות בניהול, מעקב ובחלוקת משימות. זה הכול. אני רוצה שהילד ימשוך משימות מאשר יחכה שהן ידחפו אליו וידחפו אותו לעשיה.

מצוין. עכשיו אנו מאושרים ומבינים את העיקרון. ממש חלום.

אבל רגע , איך בדיוק עושים את זה?

להיות שותף פעיל בביצוע:

מאד פשוט לכתוב את זה, אבל להרבה הורים היישום בכלל לא קל. אנו מגיעים למצב שבו הורים ממש מעדיפים לעשות את המשימות של הילד בעצמם (מסדרים את תיק בית הספר, מסדרים את שולחן העבודה של הילד, פעילים יתר על המידה בהכנת עבודות ושעורי בית ועוד...). ובמקרה גרוע אחר הם מכתיבים משימות לילד לפי איך שהם רואים לנכון (בזמן, במקום ובסוג המשימה).

הילדים במקרה כזה תופסים תפקיד פאסיבי, של מתבונן מהצד, תפקיד של מופעל ולא של מפעיל. במצבים כאלו אתם יכולים לשכוח מכך שהילד ירגיש איזושהי בעלות על המשימות שלו (ולא משנה כמה תצעקו עליו שיעשה כן) ובטח שלא ייקח אותן על עצמו באופן אקטיבי. ואולי אף תקבלו חזרה התמרדות אל מול דפוס כזה שלכם.

למשל , אם אני אסדר לילד שלי, בן השש את התיק לבית הספר. איך הוא ילמד לעשות זאת בעצמו?

במקום זאת אני צריך להיות שם, להראות לו איך, לתת לו את הכלים לדעת איך מסדרים תיק, איך מסתכלים על מערכת שעות, מה מכניסים לתיק, מה חשוב ומה פחות חשוב, לעודד אותו ועוד ועוד.... כמובן לעזור לו להתמודד עם טעויות ועם התוצאות שלהן (טעויות בהכנת מערכת, שכח ספרים או שיעורי בית). זו עבודה הורית מחנכת. זהו מצב הרבה יותר מלמד ואפקטיבי ממצב בו הוא מתבונן בנו מסדרים לו את התיק. עליו להיות פעיל.

להיות פעיל ושותף זה חלק מהעצמה. כאשר אני שולט במה שאני עושה, אני מפתח את הביטחון העצמי שלי ואת תחושת היכולת. כשאומרים לי מה לעשות, מתי ואיך, וכשעושים בשבילי אין סיכוי שאני ארגיש שליטה על לוח הזמנים שלי ומהלך יומי.

ברור, שזה לא קל, ולא תמיד מצליח לנו או שלא תמיד יש לנו את הסבלנות והזמן להסביר וללוות, אבל חשוב שנבחר במה אנחנו כן עושים את זה ובמה לא. חשוב שנבין ברמת המודעות את ההשלכות שיש לעשיה שלנו (גם אם היא באה מכוונה טובה) על העשייה של הילד, על התחושה שלו לבעלות על העשייה הזו ועל תחושת המסוגלות שלו בעקבות כך.

אין זה כמובן אומר שצריך להפסיק להציב גבולות וחוקים. אולם בתוך הגבולות והחוקים כדאי שנאפשר עשיה עצמאית.

להיות שותף בהקצאת המשימות:

תתארו לכם שבעבודה, ישנו מנהל שמקצה לך משימות ובכל פעם שאתה מסיים משימה עליך לגשת אליו לקבל את המשימה הבאה. הרי אתה לא תהיה בשליטה בכלל, כי כל המשימות שייכות למנהל שלך, הוא שלוט בהן, הוא זה שמקצה אותן, הוא זה הקובע מתי הן יעשו ובכמה זמן. האם במקרה כזה, אתם באמת מאמינים שהעובד מחויב? או לפחות מחויב כפי שהיה יכול להיות אם הוא היה לוקח בעצמו את המשימות שלו? (כמובן במסגרת הפרוייקט וגבולות המקצוע והמקום). במהרה נראה התנהגויות כגון : עובד ,שיכול להתחיל להרגיש שרק הוא מקבל את כל המשימות המעצבנות, או הקשות יותר לעומת חבריו .. או כשהמנהל אינו נמצא, לא תמיד מתבצעת עבודה. למה ? כי אתה לא בשליטה , אתה לחלוטין תלוי במה שיגידו לך לעשות ועל כן אתה מחכה שיגידו לך ולא ממש יוזם את העבודה בעצמך. אתם יכולים לחשוב אולי שמדובר בדוגמה קיצונית. אבל תתפלאו בכמה מקומות עבודה העובדים מנוהלים בצורה כזו. קשה להשיג צמיחה, עליה בייצור ועליה במוטיבציה של עובדים בצורה כזו. ועכשיו תחשבו האם ככה אנו מתנהלים עם הילדים שלנו בבית?

כשמהמשימות הן של ההורה, הילד יחכה שיקצו לו ויישאר פאסיבי... ואנחנו נמשיך לתהות מה עוד צריך לעשות כדי שהוא ייקח את הדברים על עצמו?!

עכשיו אולי נבין מדוע הילד חוזר מבית הספר הביתה, מניח את התיק בכניסה ורץ ישר לראות טלוויזיה בסלון? מכיוון שיש לו מזכירה סודית שקוראים לה אימא שהיא הבעלים של כוווול המשימות. היא יודעת מה הן, היא מקצה אותן, היא אומרת מה יעשה על ידי מי והוא הילד יכול להיות בטוח שהיא תזכיר לו כשמשהו לא יעשה כמו שצריך. זהו ה PUSH - דחיפה. וזה בדיוק מה שצריך להשתנות. כי כשמישהו אחראי על משימותיו שלו , הוא בוודאי יעשה אותן טוב יותר.

לוח המשימות , ההתייחסות אליו והפגישות היומיות הן בדיוק הפתרון למצב הזה:

כאשר יש לנו בבית לוח משימות, ועליו מוצמדים בפתקיות כל אותם הדברים שעלינו לבצע , ככה מול העיניים של כולם, אנחנו כבר בחצי הדרך להגיע למצב של PULL . אנו בחצי הדרך להגיע למצב שבו העברת הציפיה ללקיחת אחריות אקטיבית על המשימות מתחילה. דרך הלוח, קל לראות ולהבין : מה הם הדברים שאנו מצפים שיתבצעו, מהם הגבולות, מהן המשימות שהילד הוסיף בעצמו ללוח, מהן המשימות שלנו ההורים (כמובן שאין מדובר ביומנו הראשון בהפעלתו של לוח המשימות). ומלבד זאת, לנראות יש כוח אדיר בלגרום לדברים לקרות.

על לוח המשימות, אנו נדאג להדביק גם משימות שאנו ההורים חושבים שהן חשובות ושעליהן להתבצע על ידי הילדים. כגון: צחצוח שיניים, סידור החדר ועוד....
אתם תופתעו כמה מהר הילדים מתחילים להשתלט על המשימות, לבחור משימות לעשיה, כאלו שהם חושבים שחשובות לעשיה (צחצוח שיניים, קריאת ספר...) וכמובן שהתנהגות זו במהותה שונה לחלוטין מאשר ההורה בעצמו ניגש ללוח, מודיע לילדים מה עליהם לבצע מחר ומזיז עבורם משימות על גבי לוח המשימות.

אנחנו נבחין ב PULL דרך התנהגויות בהן הילד ניגש בעצמו אל הלוח, לוקח משימה ממאגר המשימות מעביר אותה לעמודה רלבנטית "בתהליך"...ועובד עליה.

אז הנה לכם כמה נקודות שיש בהן כדי לסייע :

1. PULL הוא מצב שבו אנחנו באופן פעיל ויזום מבצעים פעולות ומרגישים אחריות על המשימות שלנו.
2. לוח המשימות, הוא פתרון נהדר לאפשר את ה PULL. הוא מאפשר נראות לכל מה שנמצא על סדר היום או שעשוי להימצא בו בקרוב.

I. הציבו לוח משימות במקום שבו ניתן לראות אותו לעיתים קרובות (סלון? מטבח?).

II. על כל המשימות המשפחתיות להיות על גבי לוח המשימות.

III. כל אחד מבני המשפחה רואה ומבין מהן המשימות שלו ומהן המשימות של אחרים או אלו המשותפות.

                            IV.            לכל אחד ברור מה עליו לעשות היום\או מחר.

3.      הניעו את הדיאלוג המשפחתי : כל יום, נתבונן בלוח כמשפחה ונשוחח. מה עשיתי אתמול, מה אני מתכוון לעשות היום, אם משהו עוצר אותי. הילד מדבר ומסביר, נא לא לדבר במקומו. דיבור במקומו הוא כמו לקיחת אחריות על המשימה שלו במקומו.

4.      חוק ברזל – הילד אקטיבי אל מול הפעילות על גבי לוח המשימות : מתחילת הדרך אנו נעודד את הילד, לגשת ללוח המשימות, לרשום את המשימות שלו בעצמו, להזיז אותן ולספר מה קורה איתן. אנו לא נעשה זאת עבורו גם אם ירצה. הדרך מתחילה מההתייחסות למשימות על גבי הלוח ואח"כ מועברת להתייחסות למשימות עצמן בניהולן ובביצוען.

5.      אל תתפלאו אם בתחילה הילדים מדביקים ללוח בדיוק את אותן משימות שאנו כהורים היינו רוצים "לשמוע" אותם עושים. הם מרצים אותנו. עם הזמן, גם זה אמור להשתנות למשימות ראליות וכאלו שהם (!) היו רוצים שיקרו. במהרה, הילדים יוסיפו כל מיני משימות אחרות. דברים משפחתיים, אישיים ולאו דווקא רק את אותן משימות שלנו יש ענין בהן. לא להבהל. זה חלק מהצמיחה שלהם.

6.      הורה כמודל : כהורים, תדביקו בעצמכם משימות על גבי הלוח. שמשו דוגמה אישית ליצירת משימות, ביצוען ולקיחת אחריות עליהן.

7.      עלינו כהורים לספק לילדים את הכלים להתמודד עם ביצוע המשימה. בטח לא לבצע אותה עבורם.

8.      אנו יכולים להעלות על הלוח את כל אותם דברים שיש לבצע ולעזור לילד להתארגן סביבם, אולם, אנחנו לא מציפים את הילדים במשימות שיש לעשותם במקביל ועכשיו.

9.      מושכים משימה לעשיה רק כאשר קודמתה הסתיימה. המושך הוא בעל המשימה.

10. נחישות. כמו בכל דבר, כשאני נחוש בדרך, זה יקרה. הרבה תלוי בנו ההורים. כמה אנחנו נאפשר לילדים. נסביר, נראה, נכוון את דרכם. וכמה נשמור על הגבולות שנראים לנו כנכונים (כגון : כל ערב חייבים לצחצח שיניים, זו אינה משימה במחלוקת).

11. ואל תשכחו ליהנות מהדרך.

עם זמן, הילדים מתחילים לקחת אחריות על המשימות. ישנו לוח שבו נמצאים כל הדברים שצריכים להיעשות. אנחנו לא צריכים להזכיר (אולי בערב בפגישה היומית). אנחנו נפגשים ומדברים כמשפחה, באמת רק 10 דקות....וזה עובד, בפשטות.